הדרכה בתמונות - כרטיסי 'שנה-טובה' עם תפוח תלת ממדי

יש רגעים כאלה בחופש הגדול שהאור ניגר עלינו. זולג וזורם ממני אל הילדים ומהילדים אלי ועוטף אותנו בחיבוק. יש רגעים בחופש הגדול שהאושר הופך להיות ממשי כל כך, שאפשר למשש ולהרגיש איך הוא ממלא מפנים מהקודקוד עד קצות האצבעות.  
אבל יש רגעים אחרים שאני והסבלנות שלי מתנודדים על שפת תהום, ונדמה שעוד רגע נתרסק. או רגעים כאלה שאני מרגישה כמו הלך אבוד ובודד במדבר, השוכב באפיסת כוחות על גבו וממלמל בשפתיים סדוקות – 'מים, מים'.

בין כך ובין כך כשמגיע הערב אני כמו כביסה סחוטה במכונה, או כמו סמרטוט רצפה אחרי שטיפה, שומטת את עצמי על הכורסה אפוסת כוחות.

באיזה רגע של שקט שהגיע חשבתי פתאום (בטח זה היה במקלחת, כל המחשבות באות במקלחת) על הדרך הזו שבה אנחנו מסיימים שנה (והשנה שהחופש הגדול נמשך אל תוך אלול, זה אפילו עוד יותר מורגש) - בחופש גדול שהוא כמו סיר לחץ שמביא אותנו עד לרתיחה, מבעבע אותנו מבפנים. חשבתי שזו מין דרך לנקז הכל החוצה, את כל הקשיים וההתמודדויות שהצטברו במשך השנה. זו גם הדרך להביא לידי ביטוי את כל הדברים שבהם הילדים ואנחנו התבגרנו, ואת ההצלחות והחוזקות שלנו ושל הילדים. כאילו החופש הוא מבחן גמר משפחתי שמגלה לנו בצורה הכי נוכחת שיש כמה התקדמנו וכמה עוד נשאר לנו להתקדם.   

עם כמה שרציתי להכין לפוסט הזה הדרכה של 'גדולים', ליצירת כרטיסי שנה-טובה עם מקום לתמונות (כמו שיצרתי בשנה שעברה). בחופש הגדול אצלנו, מה שלא של ילדים לא עובר את סף הדלת. אז הכנתי הסבר קצר ליצירת תפוח תלת ממדי שאפשר להכין עם הילדים ולשלב בכרטיסי שנה-טובה.  

מה צריך?

-דפי קארדסטוק מדוגמים בגווני אדום/ורוד וירוק.
-פאנצ' עיגול (1.5 אינצ'), או מחוגה.
- מספריים.
- דבק.
- חוט פשתן.
- פאנצ' עלה (אופציונאלי). 

מפנצ'צ'ים שישה עיגולים מקארדסטוק בגווני ורוד או אדום. אפשר גם לסמן שישה עיגולים במחוגה ולגזור במספריים.

מקפלים כל עיגול לחצי, כשהצד היפה כלפי פנים.

מדביקים את העיגולים המקופלים זה לזה מצידם החיצוני (שימו לב לא לשים דבק בחלק הפנימי של העיגולים)

הקפידו ליישר ולהדביק את העיגולים המקופלים זה על גבי זה באופן מדויק ככל האפשר עד שתיווצר ערימה מסודרת.

אם הבנתם ועקבתם אחרי ההוראות עד כאן, תוכלו לפתוח ולפרוש את העיגולים המודבקים כמו בתמונה

גיזרו ועגלו קצת את הקצוות, כשדבוקת העיגולים סגורה, כדי לשוות לעיגולים מראה של תפוח.

הדביקו את ה'תפוח' לתגית או כרטיס על ידי מריחת דבק והצמדת הכנפיים החיצוניות של העיגול העליון והתחתון שנותרו חופשיות (אלה שלא הודבקו לאף חצי עיגול אחר).

הדביקו פיסת חוט פשתן ליצירת גבעול, והוסיפו עלה מפאנצ' או בגזירה חופשית.

שלבו את התפוח בכרטיס שנה-טובה לסבתא וסבא (או מי שזה לא יהיה).

אומנם זה אחד מהאיחולים הטראגיים ביותר שאני מכירה, ובכל זאת לרגל סוף השנה הזאת אני רוצה לאחל לעצמי (וגם לכן אם אתן בעניין):
 'תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה'.

נשתמע בטוב
(מן הסתם כבר בשנה הבאה)
שרה.

הדרכה בתמונות: יצירה עם ילדים - קלמר אקונומיקה

לילד אחד שזה עתה סיים כיתה א' היה יום הולדת. לקראת המועד המיוחל הילד אמר לאמא שלו: "אמא, הפעם תרשי לי לעשות יומולדת בבית לחברים?" (כי בימי ההולדת הקודמים אמא אמרה שיום הולדת בגן זה מספיק בהחלט). אמא, שלא אהבה לעבוד קשה מידי ענתה: "בסדר, אבל רק לשישה או שבעה חברים".  
"מה תרצה שיהיה ביום ההולדת שלך?" שאלה אמא, והילד אחרי התלבטות קצרה בחר במשחק 'חבילה עוברת', יצירה, נקניקיה בלחמניה לארוחת ערב וכמובן עוגה. בתור כיבוד אמא החליטה להגיש פופקורן, אבטיח ומיץ תפוחים.

הילד ואחותו הגדולה (שכבר עולה לכיתה ג') הכינו יחד את החבילה העוברת, ואמא הייתה אחראית על היצירה. 

לבסוף הגיע היום הגדול – הבית סודר, הבלונים נופחו, החברים הגיעו, הכיבוד נושנש, החבילה עברה, היצירה נוצרה וארוחת הערב וגם העוגה נאכלו בתאבון רב.
כשחזרו החברים לבתיהם עם ערב, הילד נשאר עם ערימת מתנות קטנה וחיוך מאושר, ואמא נשארה עם רצפה זרועה בפופקורן והדרכה ליצירה שאפשר לשתף בבלוג.

סוף.

הדרכה בתמונות ליצירת קלמר מקושט עם אקונומיקה

אילו חומרים תצטרכו?
-קלמר ג'ינס פשוט.
-טפט צבעוני (לא משנה הצבע).
-מיכל ריסוס קטן ריק (שפריצר).
-אקונומיקה.
-נייר סופג.
-חותכני עוגיות בצורות (לב, כוכב, פרח או כל צורה אחרת שאתם אוהבים).
-עפרון.
-מספריים.
-חוטי רקמה ומחט מתאימה (אפשר גם דבק חם).
-קישוטים שונים – כפתורים, שאריות לבד, סרטים, פומפונים או קישוטים קטנים אחרים שיש בבית.

 שלב 1: מציירים על גב הטפט צורות פשוטות בעזרת חותכני העוגיות ועיפרון, וגוזרים סביב קווי המתאר (אפשר להשתמש בשבלונות אחרות שיש בבית או בפאנצ'ים).

שלב 2: מקלפים את הנייר מגב צורות הטפט ומדביקים לחלק האחורי והחלק של קלמר הג'ינס, לפי הדוגמה שנרצה לקבל. שימו לב: חשוב להדק ולהצמיד את צורות הטפט לקלמר היטב.

שלב 3: ממלאים את השפריצר באקונומיקה ומרססים. כדאי לנגב את שאריות האקונומיקה שלא נספגו בעזרת נייר סופג. 

החלקים המכוסים בטפט ישארו בצבע המקורי, ושאר שטח הקלמר ישנה את צבעו בהשפעת האקונומיקה. מניחים בשמש לייבוש כ-5 דקות. 

שלב 4: הגענו לחלק המרגש! מקלפים את הטפט מהקלמר וחושפים את הדוגמה שנוצרה.

שלב 5: מקשטים בעזרת כפתורים צבעוניים, שאריות לבד, רקמה או קישוטים אחרים שיש בבית. אפשר לתפור את הקישוטים לקלמר או להדביק בעזרת דבק חם. 

טיפ מספר 1: אפשר לתפור שני קלמרים או יותר יחד ליצירת קלמר גדול.

טיפ מספר 2: את אותו תהליך בדיוק אפשר לעשות עם חולצת טריקו שחורה, וליצור חולצה בעיצוב מדליק!

ניסיתם בבית? איך יצא? שתפו בתמונות!

לוח חופש - איך להכין לוח מחיק

ממשיכה בדיוק מהמקום שבו הפסקתי את הפוסט הקודם (כאילו לא עבר יותר מחודש מאז... כאילו לא היו אצלנו ארבעה ילדים ואמא עם קלקול קיבה, כאילו לא היה לנו ילד אחד ואבא עם דלקת ריאות, כאילו לא גזרתי לי את הקוקו המפואר בגחמה של רגע במקלחת, כאילו לא נתקעתי בשער ברזל והורדתי לנו את המראה הימנית של האוטו, כאילו לא בחרתי לי מקום לימודים לשנה הבאה והתחרטתי ברגע האחרון, כאילו לא עברו עלי גם בחודש הזה החיים בעצמם...)
ומשתפת בתהליך הכנה פשוט וקל של לוח מחיק לתכנון הלו"ז היומי בחופש. יישום שימושי של המחשבות על תכנון החופש.

במה השתמשתי?
*דף מודפס עם לו"ז יומי.
* קרטון אפור.
*טפט שקוף.
*דפים מדוגמים.
*דבק נוזלי ודו"צ.

כיסיתי את הדף המודפס בטפט השקוף. הסרתי את הנייר מגב הטפט בהדרגה, והידקתי בזהירות לדף בעזרת עצם קיפול כך שלא ייווצרו בועות (אפשר להשתמש גם בכרטיס אשראי וכדו').

גזרתי את שאריות הטפט מסביב לדף.

הדבקתי את הקרטון לדפים המדוגמים, וגזרתי משולשים במרחק של כ-2 מ"מ מפינות הקרטון.

קיפלתי והדבקתי את שולי הדפים לאחורי הקרטון, בכל פעם את שני השוליים המקבילים זה לזה.

הדבקתי (הרבה) מגנטים בצד האחורי של הקרטון, גם מסביב וגם במרכז.

כיסיתי את גב הקרטון בדף מדוגם נוסף, לסיומת יפה, וכדי לחזק את המגנטים שלא יברחו לשום מקום.

הדבקתי לקישוט פס נייר קראפט בחיבור בין הדפים המדוגמים.

הדבקתי את הדף המכוסה בטפט בעזרת דבק דו"צ לקרטון.

קישטתי (בקטנה) עם אלמנטים גזורים משאריות הדף בעזרת דו"צ ספוג ליצירת נפח, וציפיתי בדבק דיימונד גלייז לגימור מבריק (רואות שם את הנעליים, הכובע והקונכייה?)

וזהו. יש לי את זה ממוגנט למקרר (ומנצלת את ההזדמנות כדי לספק לכן הצצה למטבח המבולגן אך מהמם שלי שעיצבתי לבד J )

ואחרי כל התכנונים אני מייחלת ומאחלת חופש נהדר עמוס בהפתעות משמחות.

להתכונן לחופש הגדול

אני יודעת שהחופש הגדול מתקרב לפי צביטת הבהלה הקטנה שתופסת אותי לאחרונה בכל פעם שאני נזכרת בו. השאננות השקטה של 'זה-עוד-רחוק' פינתה את מקומה לרחש נפילת גרגריו האחרונים של שעון-החולין של השגרה.
יש משהו קשה בחופש הגדול, ה'אין-סוף-זמן' מאיים להטביע משפחה שלמה שמלעלעת אלי 'אמא מה אני אעשה עכשיו?!', ושולחת ידיים קטנות ונואשות, שאמשה אותה מים השעמום.

אחת הדרכים שלי להתמודד עם אתגרים היא להתכונן מראש. אני מקדישה מחשבה לאיך כמה ולמה עוד לפני שהגל הגדול מגיע וסוחף אתו את שיקול הדעת שלי. כך גם לקראת החופש הגדול. בפעמים שאני מספיקה לחשוב ולתכנן לפני, החופש עובר עלי קצת יותר קל. קצת פחות מטביע. 

אז איך מתכננים חופש?
מתישהו הבנתי שכדאי ליצור תבנית שבועית קבועה שחוזרת על עצמה לאורך החופש. בכל שבוע אני מכניסה שתי יציאות, אחת קצרה והשנייה ארוכה יותר, ושאר הימים אני מארגנת פעילות בבית. משהו כזה – ראשון בריכה, שני יציאה, שלישי יצירה, רביעי פיקניק, חמישי פעילות בישול.
לקראת החופש אני יוצרת עם הילדים רשימות של – 'מקומות שאנחנו רוצים לנסוע אליהם', 'מקומות לפיקניק', 'דברים שנרצה לבשל' וכן הלאה וכו'... ועם  הרשימות ביד אנחנו פונים לשבץ פעילויות בהתאם לתבנית השבועית בלוח החופש שלנו.
בערך ככה נניח יראה השבוע הראשון של החופש – ראשון בריכה בחצר, שני נוסעים לבצור ענבים ולהכין יין אצל סבא, שלישי יצירה בעיסת נייר, רביעי פיקניק בפארק גוננים, חמישי מכינים פלאפל.
וכך ממשיכים למלא את הלוח עד תומו, ותולים במקום מרכזי בבית (על דלת ארון המזווה במטבח, אם אתן דווקא מתעקשות לדעת).
אז נכון שקשה להתחייב באמת חודש מראש מה נעשה בכל יום, ונכון שבפועל הדברים יוצאים אחרת מהתכניות, אבל זה נותן לילדים (וגם לי) משהו לשאת אליו את העיניים, עוגן להיאחז בו, את הביטחון שהם יודעים שיש למה לצפות ואת ההזדמנות להתכונן למה שעומד להתרחש.
קשה לספור את כמות הפעמים שהילדים נגשו אל הלוח במהלך החופש הקודם, הסתכלו מה עשינו ומה בסוף לא יצא לפועל, בדקו מה עומד לקרות והביעו מחשבות לגביו.

אבל זה לא נגמר בזה, כי בינינו כמה זמן כבר לוקח להכין פלאפל? (נגיד שלוש שעות כולל הכנת פיתות צ'יפס סלט ואכילה), ומה עם שאר היום, איך מעבירים יום קיץ שלם וחם בבית?
אז קודם כל אני לוקחת נשימה עמוקה ומזכירה לעצמי, שאני לא חייבת להעסיק אותם כל דקה ודקה במהלך היום. אני יכולה לצפות מהם למצוא מה לעשות בעצמם, וגם להשתעמם זה בסדר גמור, ואולי אפילו בריא.
אבל אני מאמינה שהעיקרון המרגיע של התכנון עובד גם כאן בצורה מעולה, ולכן אני אוהבת לתכנן איתם בכל בוקר איך עומד להראות היום כולו – וכך אנחנו נפגשים כל בוקר כדי לכתוב לו"ז יומי.
באופן הזה אפשר להשחיל פנימה לתוך סדר היום, גם את הציפיות שלי מהם (עזרה לאמא, משחק עצמי) כך שיתקבלו ברוח טובה. כשהלו"ז תלוי מול העיניים יש הרבה פחות צורך במשא ומתן, שכנועים ולחצים. הכל ידוע ומוסכם מראש.
מודה על האמת – לא בכל בוקר היה לי כוח לריטואל הזה. בכל זאת הקיץ שוחק... אבל בכל פעם שעשינו זאת, היום עבר בצורה הרמונית יותר.

אשמח לקרוא בתגובות את הטיפים שלכן לחופש נעים ומוצלח,
וגם חידה: ממה עשוי בסיס הסירה בתמונות?

קיץ מבורך של מילוי מצברים.
שרה.

*ושוב ממליצה בחום להשאיר כאן (ימין למעלה או בתחתית הדף) את המייל שלכן, כך תוכלו לדעת בכל פעם שמתפרסם פוסט חדש – (לא שולחת פרסומות, ולא מעבירה הלאה)*

אלבום לטיול הגדול ודכדוך

פרסום הפוסט החודשי בבלוג מתעכב, והימים עוברים.
יש לי תמונות מוכנות ומה להראות אבל משהו עוצר אותי מלכתוב ולפרסם. אולי זה בגלל תשישות הלב שנפלה עלי אחרי תקופה ארוכה כל כך של מרץ ויצירתיות. כבר כמה חודשים אני מבלה ערבים שלמים מול סדרות ישראליות, במקום ביצירה (חשבתן פעם על השורש הזה - בל"ה, ולאיזה שדה סמנטי הוא זורק את הפועל העצוב הזה?). ולפרסם בבלוג נראה פתאום לא לגמרי קשור.

ואולי זה בגלל שהיו מעט מאוד צפיות בפוסטים האחרונים שלי.
בא הרפיון, נושף עלי רוח קרה ולוחש, בשביל מה בעצם? תראי כמה את גרועה! את לא מעניינת אף אחת, ונורא מכך – את מביכה את עצמך, את פתטית! (רק שים לב אדון רפיון שדווקא השורה הזו שלך היא פסגת הפתטיות, אז בבקשה קודם כל קשוט-עצמך מה שנקרא). 

אני מזכירה לעצמי שהבלוג הזה אחרי הכל מוקדש לעצמי, ולכן כיניתי אותו - 'יומן יצירה'. ושאולי זה דווקא נחמד שמה שאני כותבת עכשיו (והוא די מביך), יישאר בתפוצה מוגבלת. בסופו של יום, אני הקוראת הנאמנה ביותר של עצמי, ואני זו שנשארת לחיות עם מה שכתבתי ועם מה שבחרתי לשתוק.   

והתמונות האלה? האלבום?
זה אלבום שהכנתי לאחותי לתמונות שלהם מטיול בארה"ב. למעשה זה כמעט האלבום הרציני הראשון שהתחלתי (לפני אלבום בת-המצווה ובר-המצווה). התחלתי ליצור אותו לפני יותר משנה. אבל אז כל מיני דברים דחופים יותר דחקו אותו לקופסה מעל הארון.

לאורך השנה, האלבום מידי פעם הציץ עלי מהקופסה במבט מאשים כזה של 'את-רואה-שאת-לא-שווה-כלום?! מתחילה-דברים-ולא-מסיימת שכמוך! ואת-יודעת-מה?! את-גם-לעולם-לא-תסיימי! ולמה? כי-את-פשוט-כזאת!'. לקינוח הוא גם היה מהמהם אלי איזה המהום מתנשא כזה, ושב לשתיקתו.

בסוף סיימתי אותו. לקראת יום ההולדת של אחותי לפני פסח. והוא יצא כל כך מקסים ואהוב שאני סולחת לו על כל המבטים הרעים שהוא נעץ בי לאורך הדרך.

גם הפעם צילמתי את האלבום בווידאו, כי אי אפשר להתרשם מאלבום בסדר גודל כזה בלי סרטון. הפעם אין צורך שתשקרו לי שזה סרטון נהדר. אני יודעת ומודה - אני נבוכה מצילומי וידאו ברמות שקשה לתאר (אני אדם נבוך באופן כללי, אבל וידאו הוא באמת הפסגה). בעצם אני יכולה להיות גאה בעצמי, שלמרות המבוכה הגדולה עשיתי זאת שוב, צילמתי ופרסמתי, וזו באמת גבורה גדולה. 

אז לחיי החולשות ונמיכות הרוח שהם חלק חשוב מהחיים.

נתראה מתישהו.

**דרך אגב, אם במקרה לא קראת את הפוסטים הקודמים שלי, בגלל שלא ראית פרסום שלהם בפייסבוק, ודווקא כן היית רוצה לקרוא, את מוזמנת מכל לב לרשום את המייל שלך כאן ממש מתחת, או למעלה מימין, וכך תקבלי עדכון על כל פוסט חדש שמתפרסם (אחת לחודש בערך, מבטיחה לא להציק).**
 

קערת ליל סדר מקופסאות טונה - הדרכה בתמונות

נכון. ההדרכה הזו משנה עברה, וכבר פרסמתי בשנה שעברה את התמונות של הקערה המוכנה, וקישור להדרכה, אבל עוד לא העליתי את ההדרכה עצמה לבלוג, וממש בא לי להביא אותה הביתה, אז הנה היא כאן:

אבל רגע אחד לפני, אסביר למי שתהתה עד כמה הקערה הזאת פרקטית, ואם אפשר בכלל להשתמש בה: הנחתי על הקערה קעריות חד"פ קטנות שקופות, ובתוכן שמתי את הסימנים, כך שהקערה עצמה לא התלכלכה ונשמרה יפה ונקייה לשימוש נוסף.
אבל אם יתמזל מזלי ומישהו ישפוך השנה את כוס היין הרביעית שלו על הקערה...
בקיצור, הייתי מגדירה אותה כקערה לשימוש חד-רב פעמי.

ועוד הערה אחת – בהדרכה עשיתי שימוש בחומרים של מיקס מדיה שאין לכל אחת בבית, אבל אין צורך להיבהל - למי שאין – יש עוד מיליון דרכים אחרות לאלתר על הרעיון הזה, למשל לצבוע הכל בצבע ספריי ולקשט בניירות ובקישוטים אחרים שיש לכן בבית. סומכת על היצירתיות שלכן!    

ועכשיו נתחיל:

בשלב הראשון הורדתי את השוליים החדים של שש קופסאות טונה, בעזרת פותחן המיועד לכך.

לאחר מכן, בעזרת צלחת גדולה, שרטטתי על קרטון (צ'פבורד) עיגול בקוטר של כמעט 11 אינץ'. את העיגול המשורטט גזרתי בעזרת מספרים חזקות.
על עיגול הקרטון הדבקתי, בעזרת דבק חם, את קופסאות הטונה, לפי הסדר בו אנחנו נוהגים לסדר את קערת ליל-הסדר אצלנו בבית (יש דרכים שונות לסדר את הקערה, לפי הנוסחים השונים).

כיסיתי את הקרטון ואת קופסאות הטונה (להלן: הקערה) בשכבה של ג'סו לבן.
לאחר ייבוש מרחתי עוד שכבות ג'סו עד לכיסוי מושלם של הקערה (ארבע שכבות בסה"כ).

הדבקתי סרטי תחרה ואפליקציות תחרה, על שולי הקרטון, ועל קופסאות הטונה בהיקף החיצוני שלהן. בנוסף, הדבקתי פרחים שהכנתי ממגבונים יבשים שנשארו לי על שולחן העבודה. 

צבעתי את הקערה עם מיסטים בגוונים המתאימים לשולחן ליל הסדר שלנו.

חתכתי מדפים מדוגמים, שישה עיגולי נייר בקוטר – 3.25 אינץ', והדבקתי אותם עם ג'ל מדיום לתחתית קופסאות הטונה.

לקחתי כמה פרפרים שהכנתי בעבר (בתבניות סיליקון (מולדים) עם חמר-קל), וצבעתי אותם בדיו-דיסטרס.

ציפיתי באבקת הבלטה מוזהבת (אמבוסינג), עיטור צ'יפבורד קנוי, ואותיות שחתכתי (במכשיר חיתוך, אבל אפשר בהחלט להדפיס אותיות במדפסת ולהשתמש בהן כשבלונה).
כדי לקבל כיסוי יפה לאותיות חזרתי על הפעולה כמה פעמים.

מיקמתי והדבקתי את האלמנטים על הקערה (פרחים, פרפרים ומסגרות מחמר-קל, פיסות של תחבושת גאזה ופיסות של עיטור הצ'יפבורד).

השפרצתי על הקערה גסו' מדולל במים, בעזרת מכחול דק.

לבסוף, הדבקתי בהתרגשות רבה את הכיתוב 'פסח' במרכז הקערה.

סוף.

להכין תחפושות לילדים ולהישאר בחיים... שרדתי כדי לספר.

לפני פורים פרסמתי בפרופיל האישי שלי בפייסבוק פוסט על הכנת התחפושות אצלנו בבית. בגלל שהכל הלך כל כך טוב, ובגלל שבאמת זכיתי לפורים נינוח ומאושר, אני מעלה לכאן את הפוסט, בתקווה שישמש לי כתזכורת מאפסת גם בשנה הבאה:

כידוע, יש לי ב"ה ארבעה ילדים, והשנה כולם מתחפשים!
מכיוון שהשנה עדיין לא הוכרזה שביתה לקראת פורים בענף משק הבית, אני עדיין שוטפת כלים, מכבסת, מבשלת, מסיעה, מלטפת, מספרת, מטפלת, בקיצור – הבנתן.
לאור כל זאת החלטתי שאת היצירתיות שלי אני משקיעה במחשבה איך להשקיע הכי פחות זמן ומאמץ בהכנת התחפושות (מובן מאליו שבלי להוציא כסף, כי בתחום הזה באמת אין לי עודפים...).
אז דבר ראשון עבודה מנטלית: א. זו רק תחפושת. ב. הם רק ילדים. כלומר, מספיקה סוכריה על מקל בשביל להפוך אותם למאושרים. ג. פרופורציות.

ועכשיו לפרטים:

1. אליעזר שמחה בן שנתיים, מתחפש ל'סבא אליעזר'.
מה צריך? מכנסי ג'ינס, חולצה משובצת, כובע קש מרוט מארגז התחפושות וגזר צעצוע שתפרתי לפני שנתיים לשים בכיס.
זמן עבודה? אפס.
מראה כללי? מתיקות זולגת.   

2. אברהם-מנדל בן ארבע, מתחפש לקאובוי.
מה צריך? מכנסי ג'ינס, חולצה משובצת, חגורה, מגבעת ישנה מארגז התחפושות, נרתיק לאקדח (מנרתיק פלאפון ישן), אקדח עץ שהכנו ביחד מזנב של מקל מטאטא שמצאנו בחצר (ראו תמונה).
זמן עבודה? 5 דקות ניסור העץ (שמעון יקירי ניסר לי בחוג נגרות), 10 דקות שיוף, 2 דקות הדבקה, רבע שעה מענגת לאברמנדל של צביעת האקדח לבד!
מראה כללי? קאובוי קשוח לפי כל כללי הטקס.

3. שמעון חיים בן שש, מתחפש לצוללן.
מה צריך? (משפחה של צוללים, בלי זה אי אפשר להתחיל...) בגדים שחורים פשוטים, חליפת צלילה ישנה, מסיכת צלילה ישנה, צינור עם ווסת (החלק שמכניסים לפה כדי לנשום), סנפירים ישנים מסבא, בקבוק קוקה קולה צבוע באפור שישמש כמיכל אוויר על הגב.
זמן עבודה? 10 דקות צביעה (כמובן ששמעון צבע בעצמו), חצי שעה של חיבור החלקים יחד (עוד לא עשיתי את זה, אבל כנראה אצטרך לתפור שם כמה תפרים = בסוף שמעון התעקש לתפור בעצמו!).
מראה כללי? צוללן ראליסטי לחלוטין, וילד גאה ומאושר.

4. ציפורה בת שמונה, מתחפשת ל&$#%% (זה סוד!).
מה צריך? כותונת לילה ישנה בצבע וורוד כהה שעליה מצוירים גרעינים שחורים, בתוספת צווארון ירוק, וסיכה עם עלים מלבד.
זמן עבודה? ציפורה מכינה בעצמה אז מכ'פת לי J (בסוף גם אני עבדתי קצת, אבל באמת בכיף שלי ובקטנה. ש.ר)
מראה כללי? מהממת, מה השאלה.

אני חושבת שבסופו של דבר הילדים גם מרוויחים שיעור חשוב לחיים -  על שמחה במה שיש, על כמה עושר נמצא מסביבם בדברים היומיומיים, ועל זה שהם לגמרי מסוגלים להכין וליצור בעצמם!