יום חמישי, 30 במרץ 2017

תחפושת מלכת הממתקים - תוצרת בית.

שבת אחת, ילדה אחת אמרה לאמא שלה (זה היה שבועיים לפני פורים): "אמא, החלטתי למה אני רוצה להתחפש!"
-"למה?", שאלה אמא.
-"למלכת הלילה" הכריזה הילדה.
במוצאי השבת, מיד אחרי שכל הילדים נרדמו, מיהרה אמא אל ארגז הבדים שבארון, כדי למצוא בדים שאפשר להכין מהם תחפושת של מלכת הלילה. היא מצאה בן הבדים חצאית סאטן לא גמורה בצבע כחול כהה, שאפשר להפוך אותה לחלק התחתון של שמלת המלכה, בד מוזהב מנצנץ ונהדר ועוד כל מיני בדים שחורים מבריקים. אמא קיפלה את כל הבדים שמצאה, והניחה אותם בחדר היצירה, תוך שהיא מפליגה בתכנונים ומחשבות על תחפושת מלכת הלילה שהיא תתחיל לתפור מחר לילדתה. 



ביום המחרת (שהיה כצפוי יום ראשון), כאשר שבה הילדה מבית הספר, היא נגשה אל אמא שלה שעדיין עבדה במחשב, ואמרה לה: " אמא, החלטתי למה אני רוצה להתחפש!"
-"למה?", שאלה אמא, והרימה גבה חוששת מאוד.
-"למלכת הממתקים" הכריזה הילדה.
לבה של אמא צנח למטה, לאן שלבבות מבוהלים צונחים. אך לאחר רגע או שניים התעשתה האם, אספה בזריזות את כל התכנונים והמחשבות על תחפושת מלכת הלילה ודחפה אותם בנחישות לארגז מחשבות עליו כתוב – 'מחשבות על פרויקטים לא אקטואליים'. לאחר מכן היא נגשה אל ידידה הגדול פינטרסט כדי למצוא השראה לתחפושת מלכת הממתקים. 


ילדה אחת ואמא שלה הסתכלו על תמונות והתחילו לברר איך בעצם נראית מלכת הממתקים. הילדה הלכה אל החדר וחזרה משם עם שמלה לבנה שהיא אף פעם לא לובשת, שאפשר להשתמש בה לתחפושת. הילדה הביטה בתמונות והסבירה לאמא שלה איך צריך להראות הכתר. וכשהלכה אמא להביא את הקטנים מהגן, הילדה ליפפה וגלגלה מנקי מקטרות לצורת סוכריות שיודבקו על הכתר והשמלה.  


מאז ערב ערב, אחרי שהילדים נרדמו, הכינה אמא עוד משהו קטן לתחפושת, ובבוקר הילדה בדקה מה התחדש ומה כבר מוכן, ובקשה מאמא שלה שתכין קודם את הכתר ורק אחר כך את השרביט, כי בלי שום ספק, הכתר חשוב יותר. 

באחד הימים, כאשר חזרה הילדה מבית הספר, היא הסבירה לאמא שלה, שהתחפושת שלה תהייה הכי מיוחדת, כי לכולם תהיה תחפושת קנויה, ורק לה תהיה תחפושת שאמא מכינה. אמא שלה שעד אותו רגע מאוד חששה, שהילדה תקנא בכל התחפושות הקנויות והמפוארות מאוד של הילדות האחרות, שמחה וחשבה: "כנראה משהו מסדרי העדיפויות שלי בכל זאת עובר, כנראה שבסופו של דבר, זה עובד לא רע".



עם הילד, שהיה האח של הילדה, העניינים היו פשוטים יותר , כיוון שדי מוקדם הוא כבר החליט להתחפש לחייל. מדים וכומתה מתאימים נמצאו אצל הדודים. הדברים בכל זאת התחילו קצת להסתבך, כשהחייל המיועד החליט שהוא חייב רובה. האמא של הילד, לא אהבה רובים, ובטח לא אהבה רובים אצל ילדים, אפילו שהם מפלסטיק אבל נראים כמו אמתיים. 

אז אמא אמרה לילד שלה – "אולי נכין רובה בעצמנו? נמצא כמה חתיכות של קרשים, ונכין רובה (שנראה כמו רובה עץ צעצוע שילד הכין, ולא כמו רובה פלסטיק שאבא קנה אבל נראה כמו אמיתי).
הילד הסכים, ואחר צהריים אחד יצאו אמא אחת, וילד אחד ועוד שני קטנים לחפש חתיכות של קרשים. כשחזרו הילד שייף, וצבע בשחור, והסביר לאמא איך להדביק (חייבים שיהיו לרובה שתי ידיות, חייבים!).
בלילה, אחרי שהילדים נרדמו, אמא תפרה רצועה לרובה וחיברה באקדח סיכות, ובבוקר כשהילד קם הוא שמח ונצצו לו שתי העיניים. 

הילד אהב את התפושת שלו, ואהב מאוד את הרובה (אפילו שלילדים אחרים היו קפצונים, והוא קצת קינא...).
ואמא שמחה וחשבה: "מסתבר שמשהו בסדרי העדיפויות שלי עובר, כנראה, שלעת עתה, זה בהחלט עובד".

יום רביעי, 22 במרץ 2017

תמונה על לוח עץ


הכנתי את התמונה הזו לאתגר החודש של Mixed Media PlaceMarch challenge.

זו תחושה נורא נחמדה להשתתף באתגר מחו"ל.
כל האינטרקונטיננטליה מדגדגת לי כאן וכאן וכאן...  
מכל מקום, כשהסתכלתי על לוח ההשראה לאתגר, מעבר לפלטת הצבעים המקסימה, ראיתי את הנערה הקשוחה הזו, את ההרים ואת הכפור. 
כל אלה העלו בי הרהורים על אומץ ועל חוסן נפשי. לבסוף נזכרתי במילים, שהן חלק משיר שכתבתי מזמן לחברה שחוותה אובדן, ומן הסתם שמעה לא מעט מלמולי "תהיי חזקה" רחומים. 


בסיס התמונה הוא לוח עץ דק, בגודל "7*"7 (אינץ'), שאספתי אי-אז לאוסף הגרוטאות שלי.
דבר ראשון מרחתי ג'סו לבן על הלוח, באופן 'מרושל', כדי להשאיר שולי עץ מבצבצים.  לאחר מכן הדבקתי סרטי יוטה ותחרה, וחוטי פשתן מגולגלים. באקט נדיר, אפילו צילמתי את העבודה בשלב הזה.
אני חושבת שבחרתי להדביק דווקא בדים, כדי ליצור תחושה עוטפת ומחממת, המתאימה לאקלים החורפי הנושב מלוח ההשראה.




על השכבה הזו סידרתי והדבקתי את האלמנטים.
על הכל מרחתי בעדינות עוד שכבה של ג'סו, וצבעתי בעזרת מיסטים. המסטים הם שפריצרים של צבע, שהגיעו אלי לפני שבוע, וזו ההתנסות הראשונה שלי בהם.

אחרי כל זה הדבקתי את המילים, הוספתי חוטי פשתן לא צבועים, ואת הנוצות. לדעתי הוספה של מעט אלמנטים שלא נצבעו במיסטים, ממש מחייה את התמונה. בלעדיהם היא הייתה נראית כמו פנים של בחורה שמרחה על הפרצוף שלה טונות של מייק-אפ, וכבר לא רואים לה תווי פנים, אלא רק מין מסכה...

 

יום ראשון, 19 במרץ 2017

משלוח מנות מקופסאות טונה

כל שנה מחדש אני שוברת את הראש בשאלה השולית הבאה: 
 איך אני מכינה משלוח מנות שהוא גם טעים, גם אסתטי, גם זול וגם קל להכנה (רצוי מאוד שהוא יהיה גם ממוחזר).
משום מה אני לא מוותרת על אף אחד מהפרמטרים, והתוצאה - שבועיים של כאב ראש חריף ועצבנות במינון גבוה
... 
 המזל הוא שלמטרד הזה יש דד-ליין מאוד ברור, וברגע שמשלוח המנות האחרון נמסר, רוחי הטובה שבה אלי...


אחרי שבשנה שעברה הכנתי משלוח מנות מושקע בהגזמה (היה כיף, אני לא מתלוננת), השנה הצלחתי ליצור משלוח מנות שדי התקרב לרף השאיפות הבלתי אפשרי שפרטתי קודם -
העלויות סבירות לגמרי. עלויות החומרים לא עולות על 5 ₪ למשלוח, אבל אפשר גם בהרבה פחות (תלוי כמה יקר סטאק הקארדסטוקים שתבחרו לעבוד איתו). ועליות המצרכים מגיעות לסדר גודל של כ-10 ₪ למשלוח.
תהליך ההכנה, גם הוא לא מסובך במיוחד. כמה מגשי נייר פשוטים, קופסאות מצופות ברצועות נייר, ולחמניות תוצרת בית. באמת לא סיפור גדול.
לגבי הטעם – אין הנחתום וכו'... אבל אני ממש אוהבת לקבל ארוחת בוקר מוכנה, בתוך כל הבלגן הזה של 'בוקר פורים'.
והאסתטיקה – הרי היא לפנייך, מוזמנת לשפוט בעצמך!


למקרה שאהבת את הרעיון, קצת יותר פרטים כדי שתוכלי לאמץ:
לפני הכל התחילי לאסוף קופסאות טונה ריקות, בהקדם האפשרי, כי מן הסתם תזדקקי להרבה.

ולהכנה:
א. מכינים מגשי נייר בגודל "7*"7 (אינץ'), ובגובה "1.5. (אפשר להכין מראש)
חתכי קארדסטוק מדוגם בגודל "10*"10.
סמני קו קיפול בכל ארבע הפינות במרחק "1.5 מהקצה.
גזרי בשתי פאות נגדיות את סימני הקיפול עד המפגש עם קוי הקיפול האנכי להם.
קפלי לפי הקווים, והדביקי את הלשוניות שנוצרו ליצירת המגש.
(תעשי טובה לעצמך, ובמקום להתייאש מההסבר המילולי, תציצי באיור הזה, ותביני הכל...
המקור מכאן )



ב. מכינים את קופסאות הטונה. (אפשר להכין מראש)
הורידי את הקצוות החדים מהקופסאות, אם יש לך פותחן מתאים (אם לא – זהירות רבה כדי לא להיחתך!).
שטפי את הקופסאות היטב (4 קופסאות לכל משלוח).
חתכי רצועות קארדסטוק (משאריות הנייר ששימשו להכנת המגשים), ברוחב "1.25 ובאורך "10, כמספר הקופסאות.

הדביקי לאורך הצד האחורי של רצועות הנייר דבק דו-צדדי (אם אין לך - המתיני עם ההדבקה לשלב מאוחר יותר, והדביקי ישירות לקופסה עם דבק נוזלי).
 את הדבקת הרצועות לקופסאות עצמן, נעשה רק בהמשך, כיוון שאנחנו נשתמש בקופסאות כתבניות לאפיית הלחמניות.


ג. אופים לחמניות. (בליל פורים, או מראש ולשמור בהקפאה)
הכיני את הבצק המועדף עלייך.
חתכי נייר אפייה לרבעים, ורפדי את קופסאות הטונה בנייר כדי שלא יידבקו.
לאחר התפיחה, כדרי את הבצק לעיגולים והניחי בקופסאות. (במקור תכננתי שהלחמניות יתפחו באפייה, ויקבלו צורה ברורה של הקופסה עם בליטה חמודה החוצה כמו בקאפקייקס, אבל הכנסתי כדורי בצק קטנים מידי, ופספסתי את האפקט
L ).
אפי את הלחמניות בתוך קופסאות הטונה על פי הוראות האפייה במתכון בו בחרת.
לאחר האפייה הוציאי את הלחמניות מהקופסאות וצנני על רשת.


ד. עיטוף הקופסאות ברצועות נייר. (אפשר מראש)
לאחר שהקופסאות התקררו מהאפייה, קחי את כל הקופסאות והדביקי עליהן את רצועות הנייר שחתכת מראש.


ה. סידור ואריזת המשלוחים. (בבוקר פורים)
בכל מגש נייר, הניחי שתי קופסאות ובתוכן לחמניות.
בקופסה נוספת שימי בזהירות גבינת שמנת, מבלי ללכלך את הנייר שעוטף את הקופסה.
בקופסה הרביעית סדרי כמה ירקות קטנים, רעננים ויפים (פלפלונים קטנים, צנוניות, פטריות, עגבניות שרי, בצלצולים ועוד כיד הדמיון הטובה עליך).
עטפי את המגש בצלופן, והוסיפי תגית קטנה עם ברכת "פורים שמח".





זה הכל, ואל תשכחי לצלם!
(אשמח מאוד לראות תמונה).

מקווה שהועלתי.
שרה.