אלבום לטיול הגדול ודכדוך

פרסום הפוסט החודשי בבלוג מתעכב, והימים עוברים.
יש לי תמונות מוכנות ומה להראות אבל משהו עוצר אותי מלכתוב ולפרסם. אולי זה בגלל תשישות הלב שנפלה עלי אחרי תקופה ארוכה כל כך של מרץ ויצירתיות. כבר כמה חודשים אני מבלה ערבים שלמים מול סדרות ישראליות, במקום ביצירה (חשבתן פעם על השורש הזה - בל"ה, ולאיזה שדה סמנטי הוא זורק את הפועל העצוב הזה?). ולפרסם בבלוג נראה פתאום לא לגמרי קשור.

ואולי זה בגלל שהיו מעט מאוד צפיות בפוסטים האחרונים שלי.
בא הרפיון, נושף עלי רוח קרה ולוחש, בשביל מה בעצם? תראי כמה את גרועה! את לא מעניינת אף אחת, ונורא מכך – את מביכה את עצמך, את פתטית! (רק שים לב אדון רפיון שדווקא השורה הזו שלך היא פסגת הפתטיות, אז בבקשה קודם כל קשוט-עצמך מה שנקרא). 

אני מזכירה לעצמי שהבלוג הזה אחרי הכל מוקדש לעצמי, ולכן כיניתי אותו - 'יומן יצירה'. ושאולי זה דווקא נחמד שמה שאני כותבת עכשיו (והוא די מביך), יישאר בתפוצה מוגבלת. בסופו של יום, אני הקוראת הנאמנה ביותר של עצמי, ואני זו שנשארת לחיות עם מה שכתבתי ועם מה שבחרתי לשתוק.   

והתמונות האלה? האלבום?
זה אלבום שהכנתי לאחותי לתמונות שלהם מטיול בארה"ב. למעשה זה כמעט האלבום הרציני הראשון שהתחלתי (לפני אלבום בת-המצווה ובר-המצווה). התחלתי ליצור אותו לפני יותר משנה. אבל אז כל מיני דברים דחופים יותר דחקו אותו לקופסה מעל הארון.

לאורך השנה, האלבום מידי פעם הציץ עלי מהקופסה במבט מאשים כזה של 'את-רואה-שאת-לא-שווה-כלום?! מתחילה-דברים-ולא-מסיימת שכמוך! ואת-יודעת-מה?! את-גם-לעולם-לא-תסיימי! ולמה? כי-את-פשוט-כזאת!'. לקינוח הוא גם היה מהמהם אלי איזה המהום מתנשא כזה, ושב לשתיקתו.

בסוף סיימתי אותו. לקראת יום ההולדת של אחותי לפני פסח. והוא יצא כל כך מקסים ואהוב שאני סולחת לו על כל המבטים הרעים שהוא נעץ בי לאורך הדרך.

גם הפעם צילמתי את האלבום בווידאו, כי אי אפשר להתרשם מאלבום בסדר גודל כזה בלי סרטון. הפעם אין צורך שתשקרו לי שזה סרטון נהדר. אני יודעת ומודה - אני נבוכה מצילומי וידאו ברמות שקשה לתאר (אני אדם נבוך באופן כללי, אבל וידאו הוא באמת הפסגה). בעצם אני יכולה להיות גאה בעצמי, שלמרות המבוכה הגדולה עשיתי זאת שוב, צילמתי ופרסמתי, וזו באמת גבורה גדולה. 

אז לחיי החולשות ונמיכות הרוח שהם חלק חשוב מהחיים.

נתראה מתישהו.

**דרך אגב, אם במקרה לא קראת את הפוסטים הקודמים שלי, בגלל שלא ראית פרסום שלהם בפייסבוק, ודווקא כן היית רוצה לקרוא, את מוזמנת מכל לב לרשום את המייל שלך כאן ממש מתחת, או למעלה מימין, וכך תקבלי עדכון על כל פוסט חדש שמתפרסם (אחת לחודש בערך, מבטיחה לא להציק).**
 

אלבום ברכות לבר-מצווה

אותה אחת שקראה את הבלוג שלי בתשומת לב ודקדוק כבר יודעת שאחד מאחי גר בארה"ב לעת עתה, אבל לכל אותן היתר שפספסו את העובדה החשובה הזו אספר – אחד מאחי גר בארה"ב לעת עתה.
לפני שנתיים הוא העמיס את עצמו, את אשתו וארבעת ילדיו, והלך להגשים את שאיפותיו האקדמיות בחוצלארץ. עברו הימים ובכור בניו, איתן (שהוא גם בכור אחייני כי לפניו יש רק טריליון אחייניות), חגג בר-מצווה. את האירוע המרגש, הוחלט לציין ברוב משפחה וחברים כאן בארץ.
לרגל המאורע, נדרשתי כמובן לשאלה ה-כה-מאוד-קריטית:
אלבום ברכות ותמונות מתנה לבר-מצווה – כן-או-לא?



למה כן?
כי בתור אחד שגר רחוק, אולי הוא ישמח לקחת אתו מזכרת ממשית מהאנשים האהובים עליו, כזו שאפשר לדפדף בה, לקרוא ולהיזכר.
כי בתור אחד שאמור לחזור לכאן בסוף, אולי הוא ירצה לבקש מהחברים שלו בארה"ב לכתוב לו ברכות, שהוא יוכל לשמור באלבום, ולקחת אתו כמזכרת משם לכל החיים...



למה לא?
כי בדרך כלל ילדים בגיל הזה שמחים יותר לקבל במתנה אולר, או טאבלט או אין-לי-מושג-מה-אני-לא-מעודכנת.
כי זה טונות של עבודה ושל חומרים יקרים להחריד שקצת מביך להעמיס על מישהו שבכלל לא רוצה את זה.
כי זה משהו שאי אפשר להחליף או להחזיר לחנות, ואם הם לא יאהב, זה קצת טיפטיפה טיפונת מבאס, במיוחד בשבילו, כי הוא יצטרך לשחק אותה שהוא ממש מתלהב, למרות שזה באמת איום ונורא בעיניו.



בקיצור, הבנתן את הרעיון... תודו שכף המאזניים נוטה כאן לגמרי לצד הבנגד.
אז איך בכל זאת החלטתי שכן?
פשוט החלטתי לנסח את הדברים אחרת. במקום לחשוב מה הוא רוצה (משהו שאין לי דרך לדעת), החלטתי לחשוב מה אני רוצה (גם כן עניין מסובך, אבל בהחלט אפשרי).

והרי הניסוח המחודש:
אני רוצה להכין לאיתן אלבום ברכות לבר-מצווה, מכיוון שזו נראית לי מתנה בעלת ערך, בה הוא יוכל לשמור ברכות מהקרובים אליו בארץ ובחו"ל, כמזכרת לכל החיים.
אני מוכנה להשקיע מאמץ וחומרים באלבום הזה, מכיוון שאני נהנית מאוד מההכנה, ומאמינה שהתוצר מיוחד ומשמעותי.
האם הוא יאהב? האם הוא יתחבר? אני מקווה שכן, אבל גם אם לא, זה בסדר.
(האמת לאמיתה היא שגם ההורים שלו עודדו אותי בכיוון החיובי, כך שהייתה לי רוח גבית נהדרת לעניין הזה).

ולמה אני מספרת לכן בכלל את כל הביחבוש הזה?!
מכיוון שדילמת 'כן או לא מתנה בעבודת יד', מעסיקה הרבה יוצרות, ולכן אני חשה צורך לשתף בהתמודדות שלי עם העניין. ובגלל שלמרות שהאלבום הזה שלי זכה להמון אהבה, הערכה ופרגון, אני מוצאת כל כך הרבה פוסטים של אכזבה ותסכול ממקרים בהם ניתנה מתנה בעבודת יד, והצד המקבל לא הראה מספיק התלהבות והערכה להשקעה המטורפת שבתוצר. 

אז בוא נשים את הדברים על השולחן – כמה שעות מחשבה ואהבה שלא נשקיע בהכנה של אלבום/תמונה/משזהלאיהיה בסוף זה רק אלבום/תמונה/משזהלאיהיה ולא יותר. מבחינת מקבל המתנה זה כזה "אה, אלבום! נחמד...אלבום...את הכנת?! אה, יפה. תודה". אין לו שמץ של סיכוי להבין בכלל כמה השקעה מוגזמת טמונה באלבום שהוא מחזיק ביד, ות'אמת זה בכלל לא רלוונטי, כי הבחירה להכין דווקא מוצר בעבודת יד היא הבחירה האישית שלי, כי זה מה שאני אוהבת, ומזה אני נהנית. 

אז כן, יש ערך למתנה עבודת יד, כי זה ייחודי, ואישי וכל זה... וסבבה, ועדיין...
כדאי לא להגזים בערך שלה, ולתת אותה בענווה ואהבה, כדי לשמח בפשטות ובלי ציפייה לתמורה.

מה דעתכן? ממש ממש מאוד אשמח לשמוע עד כמה מה שכתבתי כאן מעצבן אתכן... 

לסיום - החלטתי לאזור אומץ ולצלם את האלבום בווידאו, כדי שתוכלו לראות את כל הפתיחות הרבות שלו.
בגלל שזה סרטון ראשון ואני הכי מתפדחת בעולם, אתן מוזמנות לשקר לי כאן ללא מצמוץ ולספר לי כמה הסרטון נהדר וכמה הדיבור שלי רהוט...

תהנו!

מחברת מתכונים עם מעמד

שלום. שמי שרה שקל, ואני בלבוסטע בלי מחברת מתכונים.  

איך קורה מחדל כזה?!
מעשה שהיה כך היה...
לפני איזה זמן, הייתה בביתנו מכת מקקים.
בא המדביר, צעק 'גרמנים', ויצא למתקפה (את סיפור הקרב המלא תוכלו לקרוא כאן).
מה מסתבר? הגרמנים חובבים גדולים של ארגזים וקופסאות. עובדה זו אילצה אותנו במהלך טיהור המטבח, להשליך את כל הקופסאות אל הפח. בתוך כל המושלכים הייתה גם קופסת המתכונים האהובה שלי, שקיבלתי מתנה מאמי לחתונה (אויה, עם כל המתכונים שלי בתוכה).
מאז אני בלבוסטע בלי מחברת מתכונים. אומנם אני מתאוששת לאט מהמכה (תודה ששאלתם), ואוספת מתכונים חדשים, אבל במקום שיהיו מסודרים כראוי, הם שוכבים להם בתפזורת מבישה על המדף.

אז החלטתי: אני רוצה מחברת מתכונים חדשה. אבל, אם כבר – אז כבר, היא צריכה לענות לי על כמה תנאים:
א. אני רוצה להכין אותה בעצמי (ברור וכמובן).
ב. צריכים להיות בה חוצצים.
ג. אפשרות להוסיף דפים במידת הצורך.
ד. (הכי מאתגר) מחברת עומדת לנוחות הקריאה בשעת העבודה.

הפכתי בעניין כה וכה, התלבטתי והתחבטתי, תכננתי וחשבתי ואז נתקלתי בתמונה של מחברת המתכונים המושלמת של רינת. 'גלינג, גלינג' צלצלו הפעמונים, ואני ידעתי שמצאתי את שאהבה נפשי.
וכך שמחה ומאושרת פניתי להכין מחברת מתכונים מתנת יום-הולדת לאחי.
 (??????? פסיכולוג לכאן דחוף. תודה).   

המחברת כאן להתרשמותכן, ואל תדאגו לי יותר מידי, בקרוב ממש אחזור לחדר היצירה ואכין גם לי אחת (משופרת, כי את הטעויות עשיתי כבר על הראשונה).

לאלה מביננו שאוהבות מיקס מדיה – אתאר את תהליך יצירת הכריכה.

א. שכבה ראשונה הדבקתי הגדרות מילוניות שקשורות לאוכל ממילון ישן, וגזירים של דפים מדוגמים.
ב. מריחה עדינה של ג'סו לבן.
ג. צביעה עם דיו דיסטרס חום דרך סטנסיל מעוינים.
ד. נגיעות צבע פה ושם עם טושי זיג, ג'לטוס ושות'...
ה. שכבות של נייר (הנייר האדמדם קיבל את צבעו מפפריקה!!!!), תחרה וחיתוכי נייר.
ו. חיתוכים של מזלג וכפית שחתכתי מקרטון (בעזרת הקריקט), וצבעתי עם ג'לטוס.
ז. הכותרת – (אזהרה: מסבירים כאן בדיחה) – משחק מילים עם השם של אח שלי 'חגי יוסף'.
ח. לבסוף הדבקתי ציפורן בעזרת דבק חם, ומאז אני מתפללת שתחזיק מעמד.

עוצרת כאן כי הגיע הזמן ללכת לישון. אשמח לענות לשאלות, אז שוטו חופשי.

חורף טוב!  

אלבום 'זיכרונות משירת הים'

עד לפני שתים עשרה שנים אח שלי גר ביישוב פצפון, קסום ופסטורלי, שעמד ממש על שפת הים התיכון, בגוש קטיף – שירת הים.
לפני שתים עשרה שנה, באמצע חודש אב, באו לפנות את תושבי שירת הים מביתם, במסגרת פינוי גוש-קטיף. ביום הפינוי אח שלי ואשתו לא היו בבית, כי באותו הזמן בדיוק נולדה ביתם הבכורה – אמונה ברכה.
אחרי שאמונה נולדה, ניסיתי לדמיין לעצמי (הייתי אז איפה שהוא על התפר בין נערה בוגרת לבחורה צעירה), איזו מין הרגשה זו לגדול בצל ילדות שהייתה אמורה להיות שלך, אבל נלקחה ממש ברגע שנולדת. בעקבות המחשבות האלה, כתבתי שיר, והקדשתי אותו לאמונה. השיר נקרא "דייגת בדימוס" (מוסיפה אותו בסוף הפוסט למתעניינות). השיר מתאר אותה יושבת במרפסת הבית, מול כלוב התוכונים, שמספרים לה על הבית הישן על החוף.

כדרכו של הזמן, השנים חלפו, ולפני כמה שבועות מלאו לאמונה שתים עשרה. עובדה זו הפכה את אמונה, לפי כל כללי הטקס, לילדת בת-מצווה.
בהתייעצות עם אימה החלטתי להכין לה במתנה אלבום בו מוגש לה לראשונה השיר שכתבתי לה, יחד עם תמונות מתאימות מאז. 

ניסיתי לשלב בעיצוב האלבום קלילות שמתאימה לילדת בת מצווה, יחד עם נגיעות וינטג' שיעניקו ניחוח נוסטלגי של זיכרונות. מדובר משילוב לא לגמרי שגרתי שהפך את העיצוב למאתגר מאוד.
אתגר נוסף היה נעוץ בתמונות, שלמרות שהן בעלות ערך אישי מאוד גדול, חלקן באיכות לא כל כך טובה.

הקדשתי מחשבה רבה איך לבנות את האלבום, ולסדר את התמונות, באופן 'שיספר סיפור' קוהרנטי, ויצליח להעביר את הרעיון שעומד מאחוריו.
 בסופו של דבר התקבל אלבום של שתי כפולות – הראשונה מוקדשת לתמונות של שירת הים והחוף, והשנייה מוקדשת לשיר, בליווי תמונות של התוכונים, ושל אמונה הפעוטה יושבת על שרפרף ומביטה בתוכונים שבכלוב.

מתחת התמונה של אמונה המחייכת, מסתתר השיר, ומתחת לתמונה עם השרפרף מסתתר כיס ובו מכתב לאמונה. 

במגבלות הזמן שעמד לרשותי, ובהתחשב במורכבות האתגר, אני מרוצה מאוד מן התוצאה. במיוחד, אני שמחה, שהצלחתי "לגייס" את הטכניקות היצירה שלמדתי בשנים האחרונות, ולבטא דרכן רעיון, שיש בו משהו שהוא מעבר ל'רק עיצוב יפה'...

הנה עוד כמה תמונות של האלבום להתרשמות - 

והנה השיר:

דיגת בדימוס

אֶת סִפּוּרֵי טְרוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלָּךְ

אַתְּ שׁוֹלָה מִבֵּין סוֹרְגֵי הַכְּלוּב בַּמִּרְפֶּסֶת

הֵם נִבְנִים כְּמוֹ בַּיִת עַל הַחוֹף

צִיּוּצִים צְרוּדִים מְגַלִּים אֶת הַפְּתָחִים

וְנוֹצוֹת מְרַפְרְפוֹת תְּנוּעָה בַּמִּסְדְּרוֹן

תּוּכִּיָה עִם מַקּוֹר שָׁבוּר אוֹמֶרֶת

שֶׁאַחֲרֵי הַכֹּל חַיָּבִים לְהַמְשִׁיךְ

כְּמוֹ גַּלִּים נֶאֱמָנִים לַשָּׂפָה

מִבְּלִי לַעֲצֹר

בֵּינְתַיִם

אַתְּ עוֹסֶקֶת בְּתִקּוּן חֹרִים בָּרֶשֶׁת

וְלִפְעָמִים כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן אַתְּ בִּמְיֻחָד

אוֹהֶבֶת

לְחַלֵּץ מִמֶּנָּה קוֹנְכִיּוֹת

בַּהַצְמָדָה הָעִקֶּשֶׁת שֶׁל הַצְּעָקָה שֶׁלָּהֶן אֶל תּוֹךְ הָאֹזֶן

אַתְּ מַצְלִיחָה לְהַאֲמִין שֶׁבְּתוֹכֵךְ הִיא

תִּקָּרֵשׁ לַגּוּף

על בנות, תאומים ומטריושקות

תגידו, גם מסביבכן בתקופה האחרונה נולדות כל הזמן רק בנות?
אצלי זה פשוט מגיפה. לאחרונה, מתוך חמש לידות בסביבה הקרובה שלי נולדו חמש בנות, ורק בן אחד.
...חדות העין שביניכן בטח שמו לב לנתון המחשיד, והגיעו בעצמן למסקנה המתבקשת -
אחת מהלידות היא של תאומים!

אז אכן, לפני כשבועיים, נולדו לי, בהפתעה גמורה, אחיינים תאומים. בן ובת.
כמצופה מזוג תאומים ראשון במשפחה המצומצמת שלנו, הם הכניסו אותי לתדהמה גמורה. עד לאותו רגע לא שיערתי בקרבי שתאומים זה משהו שיכול לקרות גם אצלנו, והנה במחי לידה, הפכתי לדודה של תאומים. הפלא ופלא!

את כל המופתעות שהייתה אצלי, תיעלתי להכנת כרטיס מטריושקה לברית, שיש בו אלמנט של הפתעה - עוד שתי מטריושקות מסתתרות מקופלות אחת מאחורי השנייה...
כשמתבקש, השתמשתי בשילוב של גווני וורוד-סגול מצד אחד, ותכלת-ירוק מהצד השני, כדי שאף מגדר לא ייעלב.

העיצוב הפעם לגמרי לגמרי שלי: השתמשתי בקבצי חיתוך חינמיים של מטריושקות, וארגנתי אותם בתוכנה של הקריקט לצורת הכרטיס המבוקש. ואז – בחירת דפים, חיתוך והדבקה, והכרטיס מוכן.

אל הכרטיס צרפתי מטריושקה קטנה מחוברת למחזיק מפתחות, שתפרתי. לתוך המילוי הפנימי הוספתי שקיק של קטניות שיהיה כיף למשש, ופעמון קטן כגירוי צלילי.
את המטריושקה הזו לא צילמתי, אבל הנה תמונה של בת הדודה שלה, שהכנתי לחברה שילדה (בת. ברור שבת).

והנה הכרטיס שהכנתי לחברה המדוברת. כל הדפים והגזירים מהסטאק הנהדר של - scrapberry's

Summer Joy.

מה יש כאן?
קולאז' מקרעי דפים. בחיבורים בין הדפים סרט תחרה וגם פנצ'וצי תחרה.
החתמות של פרחים עם אמבוסינג לבן (אבקת הבלטה).
הוספת תיפורים של קווי המתאר במכונת תפירה.
בד גזה.
רצועה של מגבון צבוע בוורוד (ברגליים של הדמות).
את הדמות הדבקתי על חתיכת קרטון ליצירת נפח.
 אלמנטים נוספים: חיתוך דויילי, פרחים (אחד בעבודת יד), אבקנים, וכיתוב.

אויש, כרטיסים ללידות זה כזה דבר מתוק!
לא ככה?!

סדרת תמונות לחדר תינוק

הינשוף הזה הוא אחד מהחיתוכים הראשונים שחתכתי בקריקט שלי. כשסיימתי לחתוך ולהרכיב אותו, החלטתי שהוא יהיה נהדר כחלק מסדרת תמונות שאכין כמתנה לנטע, אחיין שלי שזה אך נולד. אז חתכתי עוד כמה אלמנטים, חתכתי ניירות, הרכבתי, הצבתי, סובבתי, הוספתי תחרות, הדבקתי... ואז הגיע החלק הקשה ביותר – מסגרות!

בתור אחת שעובדת מהבית, אני כמעט ולא זזה לשום מקום. מאיפה ואיך אני אקנה מסגרות מתאימות?! אתגר אמתי.
ניסיתי לשלוח את בעלי לחפש, אך הוא כשל במשימה.
אז מה עושים?! לא עושים.
וכך שכבו להן התמונות במגירה. חיכו וחיכו וחיכו, עד שגיסתי היקרה הבינה שאם היא רוצה לראות את התמונות האלה אצלה, לפני שנטע יהיה בן חמש, היא חייבת לקחת את העניינים לידיים. וכך הלכה לה הבחורה, קנתה מסגרות (10 ₪ במקסטוק), צבעה בשחור והביאה אותן אלי לסיום המלאכה. 

מכאן ואילך הדרך לסיום הפרויקט הייתה קצרה.
וכך בגיל חמישה חודשים זכה נטע לקבל בטקס חגיגי את מתנת הלידה שלו.  

אם גם לך מתחשק להכין סדרת תמונות שכאלה, אבל את נטולת מכשיר חיתוך, אל תוותרי. את יכולה בקלות רבה למצוא גזרות מתאימות להדפסה באינטרנט, להדפיס אותן על דפים צבעוניים (או על דף לבן ולהשתמש בו כשבלונה), לגזור ולהדביק, ולהרכיב גם לך תמונות לתפארת.

עכשיו הגיע הזמן שאטפל גם בקירות חדר הילדים שלי.
קדימה לעבודה!

קופסת מתכת משודרגת

לפני פוסטותיים הזכרתי בסוגריים את הקריקט שלי, והנה הגיע הרגע לתת לה פוסט של כבוד.
בקיץ האחרון חגגתי יום הולדת שלושים, ובחרתי לעצמי מתנה מתאימה למעמד הנכבד – מכשיר חיתוך אלקטרוני – Cricut explore air . אם אתן רוצות לקרוא על הקריקט בפרוטרוט אתן מוזמנות לקרוא את סדרת המאמרים על הקריקט בבלוג של שירה מנור.
מודה ומתוודה, הרגשתי ממש מושחתת שאני זוממת על מכשיר כל כך יקר, ובכל זאת הרשיתי לעצמי קצת להתפנק, הרי לא בכל יום חוגגים יום הולדת שלושים!
הזמנתי את הקריקט באמאזון ושלחתי לבית של אחי בארה"ב. אחותי שנסעה לבקר אותו, הביאה אותה אלי כשחזרה.
קיבלתי את הקריקט לקראת ראש השנה, בתוך כל הלחץ של תחילת השנה והחגים. לקח לי זמן ולאט לאט אני לומדת את השימוש בתוכנה ואת השימוש בהגדרות החיתוך. בהתחלה הייתי מאוכזבת מכך שאני לא מצליחה להגיע לתוצאות מושלמות מיד בשימוש הראשון, עד שהבנתי שזה עניין של תרגול ולמידה.
גם עכשיו אני עוד מתלמדת, ועם הזמן אני צוברת עוד ידע והיכרות עם המכשיר, לצערי גם טועה הרבה בדרך... אבל כבר מצליחה להגיע לתוצאות שמשמחות אותי מאוד!



 הקופסה הזו היא אחת המשמחות.
קופסה ענתיקה ששכבה לנו בבית וחכתה לשיפוץ. שדרגתי אותה כמתנה לבעלי יום ההולדת. העיצוב הוא בהשראת התחביב המרכזי שלו (אם לא אובססיה J) – פוקר.
מצאתי ברשת אימג'ים של קלף וצ'יפים, ועיבדתי אותם לחיתוך בתוכנה. בנוסף השתמשתי בחיתוכי עלים שנשארו לי מפרויקט קודם , והרי לכן קופסה.

אחד הדברים המדליקים במכשיר הוא שאפשר ליצור קונספט שלם על ידי שימוש חוזר באותן צורות וחיתוכים, כך יצרתי עם חיתוך הקלף גם כרטיס ברכה תואם. ועל הדרך חתכתי גם מעטפה ברגע.

כל כך אוהבת את העובדה שהקריקט מאפשרת לי לעצב כמעט כל מה שעולה לי בדמיון, בלי להיות מוגבלת ותלויה במלאי האלמנטים המוכנים שיש לי בבית. 

מבטיחה לכן שעוד תשמעו ממנה רבות ונצורות,
ועד אז -
להתראות!