יום חמישי, 24 באוגוסט 2017

אלבום 'זיכרונות משירת הים'



עד לפני שתים עשרה שנים אח שלי גר ביישוב פצפון, קסום ופסטורלי, שעמד ממש על שפת הים התיכון, בגוש קטיף – שירת הים.
לפני שתים עשרה שנה, באמצע חודש אב, באו לפנות את תושבי שירת הים מביתם, במסגרת פינוי גוש-קטיף. ביום הפינוי אח שלי ואשתו לא היו בבית, כי באותו הזמן בדיוק נולדה ביתם הבכורה – אמונה ברכה.
אחרי שאמונה נולדה, ניסיתי לדמיין לעצמי (הייתי אז איפה שהוא על התפר בין נערה בוגרת לבחורה צעירה), איזו מין הרגשה זו לגדול בצל ילדות שהייתה אמורה להיות שלך, אבל נלקחה ממש ברגע שנולדת. בעקבות המחשבות האלה, כתבתי שיר, והקדשתי אותו לאמונה. השיר נקרא "דייגת בדימוס" (מוסיפה אותו בסוף הפוסט למתעניינות). השיר מתאר אותה יושבת במרפסת הבית, מול כלוב התוכונים, שמספרים לה על הבית הישן על החוף.

כדרכו של הזמן, השנים חלפו, ולפני כמה שבועות מלאו לאמונה שתים עשרה. עובדה זו הפכה את אמונה, לפי כל כללי הטקס, לילדת בת-מצווה.
בהתייעצות עם אימה החלטתי להכין לה במתנה אלבום בו מוגש לה לראשונה השיר שכתבתי לה, יחד עם תמונות מתאימות מאז. 


ניסיתי לשלב בעיצוב האלבום קלילות שמתאימה לילדת בת מצווה, יחד עם נגיעות וינטג' שיעניקו ניחוח נוסטלגי של זיכרונות. מדובר משילוב לא לגמרי שגרתי שהפך את העיצוב למאתגר מאוד.
אתגר נוסף היה נעוץ בתמונות, שלמרות שהן בעלות ערך אישי מאוד גדול, חלקן באיכות לא כל כך טובה.

הקדשתי מחשבה רבה איך לבנות את האלבום, ולסדר את התמונות, באופן 'שיספר סיפור' קוהרנטי, ויצליח להעביר את הרעיון שעומד מאחוריו.
 בסופו של דבר התקבל אלבום של שתי כפולות – הראשונה מוקדשת לתמונות של שירת הים והחוף, והשנייה מוקדשת לשיר, בליווי תמונות של התוכונים, ושל אמונה הפעוטה יושבת על שרפרף ומביטה בתוכונים שבכלוב.





מתחת התמונה של אמונה המחייכת, מסתתר השיר, ומתחת לתמונה עם השרפרף מסתתר כיס ובו מכתב לאמונה. 



במגבלות הזמן שעמד לרשותי, ובהתחשב במורכבות האתגר, אני מרוצה מאוד מן התוצאה. במיוחד, אני שמחה, שהצלחתי "לגייס" את הטכניקות היצירה שלמדתי בשנים האחרונות, ולבטא דרכן רעיון, שיש בו משהו שהוא מעבר ל'רק עיצוב יפה'...

הנה עוד כמה תמונות של האלבום להתרשמות - 





והנה השיר:

דיגת בדימוס

אֶת סִפּוּרֵי טְרוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלָּךְ
אַתְּ שׁוֹלָה מִבֵּין סוֹרְגֵי הַכְּלוּב בַּמִּרְפֶּסֶת
הֵם נִבְנִים כְּמוֹ בַּיִת עַל הַחוֹף
צִיּוּצִים צְרוּדִים מְגַלִּים אֶת הַפְּתָחִים
וְנוֹצוֹת מְרַפְרְפוֹת תְּנוּעָה בַּמִּסְדְּרוֹן

תּוּכִּיָה עִם מַקּוֹר שָׁבוּר אוֹמֶרֶת
שֶׁאַחֲרֵי הַכֹּל חַיָּבִים לְהַמְשִׁיךְ
כְּמוֹ גַּלִּים נֶאֱמָנִים לַשָּׂפָה
מִבְּלִי לַעֲצֹר

בֵּינְתַיִם
אַתְּ עוֹסֶקֶת בְּתִקּוּן חֹרִים בָּרֶשֶׁת
וְלִפְעָמִים כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן אַתְּ בִּמְיֻחָד
אוֹהֶבֶת
לְחַלֵּץ מִמֶּנָּה קוֹנְכִיּוֹת
בַּהַצְמָדָה הָעִקֶּשֶׁת שֶׁל הַצְּעָקָה שֶׁלָּהֶן אֶל תּוֹךְ הָאֹזֶן
אַתְּ מַצְלִיחָה לְהַאֲמִין שֶׁבְּתוֹכֵךְ הִיא
תִּקָּרֵשׁ לַגּוּף



אין תגובות:

פרסום תגובה