יום שבת, 20 באוקטובר 2018

קיר תמונות - layout

תמונה א.
באחת הרשומות הקודמות כתבתי כאן על הקוקו המפואר שלי שגזרתי בגחמת רגע. מאז אני מוטרדת, וחשוב לי מאוד להבהיר שזה לא שאני מסתובבת מאז עם שיער קופץ ועקום נורא שגזרתי לבד. אחרי שבוע בערך הלכתי לספרית ש'תסדר' את העניינים. היא צקצקה קצת במספרים הורידה בדל שערה מפה ומשם ובזאת  סיימה את מלאכתה. אז זהו. יש לי עכשיו חותמת של מעצבת שיער, ואומנם אני עדיין מסתובבת עם שיער קופץ ועקום נורא אבל לפחות לא גזרתי אותו לבד.
('על מה היא מדברת?' יגידו הנשמות הטובות 'ממילא היא מסתובבת כל היום עם מטפחת').



תמונה ב.
לפני ראש השנה, פרחח אחד בן שנתיים ושבעה חודשים, שאני מכירה די מקרוב, התחיל תהליך גמילה. ליתר דיוק, אמא שלו התחילה בתהליך. היא אמרה לו 'אתה כבר גדול ולא צריך יותר טיטול. מעכשיו תעשה פיפי וקקי רק בישבנון'. הבעיה שהיא שכחה לתאם עם הפרחח עמדות. מסתבר שלפרחח היו תכניות אחרות, כלומר לוותר על הטיטול זה דווקא רעיון נהדר, אבל לגבי המיקום המדויק של ההתרוקנות היו לו כמה השגות. מאז הוא כמו כלבלב שובב (או כלבכלב כפי שהוא מעדיף לומר) מסתובב ומפזר דשן אורגני ברחבי החצר, ולפעמים כשנחה עליו הרוח גם בתוך הבית. אמא שלו כמו בעלים טובה של הכלבלב מסתובבת אחריו אוספת מנגבת ומנקה אוספת מנגבת ומנקה.
את כל זה אני מספרת לכן רק למקרה שפגשתם את האמא הזו לאחרונה ולא הבנתם למה היא נראית קצת עצבנית ולא כל כך נחמדה.


תמונה ג.
לקראת סוכות המסנג'ר שלי העביר אלי הודעה מסקרנת מאושרת משרקי - אישה יקרה שיצאה במיזם גדוש אופטימיות המכנס אל הסוכה שלה סיפורים בהשראת השיר 'מקום בלב'. סיפורים אישיים על חלומות שהוגשמו והפכו למציאות. בהודעה אושרת הזמינה אותי להשתתף במיזם ולחלוק סיפור משלי. כמובן שנלחצתי  והסברתי לה שהמילה חלום קצת גדולה עלי, ושהחלומות שלי קטנטנים ומורכבים מחשק לשתיל חדש בגינה או כמיהה לארון מדפים בפינת משחקים. איך שהוא אושרת לא ממש קנתה את ניסיון ההתחמקות שלי ואחרי לחץ עדין החלטתי לשתף. מאחר שעציץ וארון לא לגמרי עוברים מסך בחרתי לכתוב על הבלוג.
כתבתי כך: 'רציתי לפתוח בלוג. בלוג יצירה בו אוכל לשתף בחוויות ובהתנסויות שלי בעולם היצירה. אבל
.
פחדתי. פחדתי שלא אצליח להתמיד. שאכתוב פוסט אחד ופוסט שני ואז אפסיק, והבלוג שלי יהיה תלוי ועומד בחללו של אינטרנט כמו אנדרטה מביכה לכישלון שלי, כמו שכשהייתי ילדה הייתי מנסה כל פעם מחדש להתחיל לכתוב יומן, עד שהצטברו אצלי במגירה אין ספור יומנים מותחלים שרק עמוד ראשון אחד כתוב בהם.
בסוף בהורדת הידיים שהייתה בין 'רציתי' ל'פחדתי' – 'רציתי' ניצח, ופתחתי בלוג בשקט בלי לספר לאף אחד. כתבתי בו פוסט ראשון, אחר כך שני, אחר כך שלישי ועוד ועוד וכן הלאה. אחרי שנה של כתיבה כבר הרשתי לעצמי לומר בקול – יש לי בלוג יצירה, אחרי שנתיים התחלתי להזמין אנשים בהיסוס – בואו לקרוא, ואחרי כמעט שלוש שנים נדמה לי שהגיע הזמן לומר בחיוך - אחרי הכל, הצלחתי
.'

תמונה ד.
לז'אנר של תמונות מעוצבות כמו אלה שצירפתי לרשומה הזאת אין שם מוצלח בעברית. באנגלית קוראים לזה –
layout. מדובר על עמוד בגודל של 12*12 אינצ' (30*30 ס"מ) המעוצב סביב תמונה ומתייחס אליה. פעם פעם לפני עשור נניח זה היה ז'אנר נפוץ מאוד בקרב סקראפריות ישראליות, ועיקר העיסוק שלהן התרכז בכאלה. איכשהו בחלוף השנים העיסוק הזה נזנח לטובת תצורות נייר אחרות דוגמת האלבומים שרואים אצלי כאן מידי פעם. אני מנחשת שהסיבה העיקרית לזניחתו היא העובדה שהוא מאוד לא שימושי ולא נוח לאחסון. דמינו לכן ערימת אלבומים ענקיים ושמנים שאמורים לאכלס עוד ועוד עמודים שכאלה.
ואני חשבתי- למה שלא אצור לי אוסף של תמונות כאלה ואתלה אותן במקבץ חביב על קיר המסדרון השומם שלנו?
תוך כדי העבודה גיליתי שזה משימה לא פשוטה בכלל, הדורשת הרבה מאמץ. מעבר להדבקות וחיתוכים וגזירות, פה נדרשתי אשכרה – לעצב. עוד גיליתי שיש ביצירה הזו משהו כמעט מרפא. לקחת תמונה אהובה ולהביט בה בתשומת לב רבה, לבחון את הצבעים, להבחין במבטים ובתנועה המרומזת, ולאט לאט לבנות לה תפאורה (ולהיזהר לא לגנוב לה את המקום ורק לתת לה גב ותמיכה).  


קיר תמונות עדיין אין לי, אבל ארבע תמונות זו כבר התחלה יפה. בינתיים הן מוצגות במקומן הזמני על הפסנתר. בתפילה שהזמני לא יהפוך לקבוע.  



חורף גשום ומואר (כי אין כמו האור של החורף).  
שרה.

*אחרי ששאלתן חזור ושאול איך נרשמים לבלוג, ואחרי שעניתי חזור וענו (מכניסים את כתובת המייל בתיבת הדו-שיח למעלה מימין או למטה), גיליתי סוף סוף מה הבעיה – מסתבר שרובכן נכנסות לבלוג דרך הפלאפון, ובתצוגה המותאמת לפלאפון אין אפשרות הרשמה. מה אפשר לעשות?
א. לגלול עד לתחתית העמוד ולבחור באפשרות 'הצג את הגירסה לאינטרנט' ואז להכניס את כתובת המייל לתיבת הדו-שיח למעלה מימין או למטה.
ב. להיכנס לבלוג מהמחשב.
ג. לכתוב לי את המייל בתגובות או לשלוח במסנג'ר, וארשום אתכן בעצמי.*