יום שבת, 31 בדצמבר 2016

קופסת מתכת משודרגת

לפני פוסטותיים הזכרתי בסוגריים את הקריקט שלי, והנה הגיע הרגע לתת לה פוסט של כבוד.
בקיץ האחרון חגגתי יום הולדת שלושים, ובחרתי לעצמי מתנה מתאימה למעמד הנכבד – מכשיר חיתוך אלקטרוני –
Cricut explore air . אם אתן רוצות לקרוא על הקריקט בפרוטרוט אתן מוזמנות לקרוא את סדרת המאמרים על הקריקט בבלוג של שירה מנור.
מודה ומתוודה, הרגשתי ממש מושחתת שאני זוממת על מכשיר כל כך יקר, ובכל זאת הרשיתי לעצמי קצת להתפנק, הרי לא בכל יום חוגגים יום הולדת שלושים!
הזמנתי את הקריקט באמאזון ושלחתי לבית של אחי בארה"ב. אחותי שנסעה לבקר אותו, הביאה אותה אלי כשחזרה.
קיבלתי את הקריקט לקראת ראש השנה, בתוך כל הלחץ של תחילת השנה והחגים. לקח לי זמן ולאט לאט אני לומדת את השימוש בתוכנה ואת השימוש בהגדרות החיתוך. בהתחלה הייתי מאוכזבת מכך שאני לא מצליחה להגיע לתוצאות מושלמות מיד בשימוש הראשון, עד שהבנתי שזה עניין של תרגול ולמידה.
גם עכשיו אני עוד מתלמדת, ועם הזמן אני צוברת עוד ידע והיכרות עם המכשיר, לצערי גם טועה הרבה בדרך... אבל כבר מצליחה להגיע לתוצאות שמשמחות אותי מאוד!



 הקופסה הזו היא אחת המשמחות.
קופסה ענתיקה ששכבה לנו בבית וחכתה לשיפוץ. שדרגתי אותה כמתנה לבעלי יום ההולדת. העיצוב הוא בהשראת התחביב המרכזי שלו (אם לא אובססיה
J) – פוקר.
מצאתי ברשת אימג'ים של קלף וצ'יפים, ועיבדתי אותם לחיתוך בתוכנה. בנוסף השתמשתי בחיתוכי עלים שנשארו לי מפרויקט קודם , והרי לכן קופסה.


אחד הדברים המדליקים במכשיר הוא שאפשר ליצור קונספט שלם על ידי שימוש חוזר באותן צורות וחיתוכים, כך יצרתי עם חיתוך הקלף גם כרטיס ברכה תואם. ועל הדרך חתכתי גם מעטפה ברגע.



כל כך אוהבת את העובדה שהקריקט מאפשרת לי לעצב כמעט כל מה שעולה לי בדמיון, בלי להיות מוגבלת ותלויה במלאי האלמנטים המוכנים שיש לי בבית. 

מבטיחה לכן שעוד תשמעו ממנה רבות ונצורות,
ועד אז -
להתראות!


יום שבת, 24 בדצמבר 2016

קופסה וכרית לסיכות תפירה, מקופסת טונה

יש לי חולשה לקופסאות.
אולי בזכות העובדה שמדובר בחפץ זמין וחינמי, שאחרי טיפול מסור, הופך כמעט תמיד לחפץ שימושי ופרקטי שכיף לשמור. 



הפעם בחרתי בקופסת טונה ריקה.
אחרי המהפך הייתה לי ביד קופסה עם כרית לסיכות תפירה. מתנה קטנה של תשומת לב לשכנה שחגגה יום-הולדת.
בתחתית הקופסה הדבקתי כמה מגנטים ששומרים שהסיכות לא יברחו לשום מקום.


תהליך ההכנה פשוט:
לכרית/מכסה –
א. גוזרים עיגול בד, ותופרים בתך פשוט ורחב בהיקף של העיגול, בסוף מושכים ויוצרים כיווץ.
ב. ממלאים באקרילן, וכדי ליצור תחתית שטוחה מכניסים פנימה עיגול קרטון בקוטר של כמה מ"מ יותר מקוטר קופסת השימורים.
ג. מיישרים את הקרטון, מסדרים את הכיווצים בפיזור סימטרי יחסית וסוגרים את הכיווץ בתפר.
ד. כדי לכסות את הכיווצים גוזרים קרטון נוסף קטן יותר, קטן בכמה מ"מ מקוטר הקופסא.
ה. רצוי לצבוע עם צבע אקרילי תואם בהיקף של עיגול הקרטון כי רואים אותו מעט גם לאחר החיבור.
ו. מדביקים על צד אחד של העיגול נייר מדוגם.
ז. מדביקים בצד השני סרט לסגירה. אפשר להשתמש בסרט אלסטי (שלא היה לי), וליצור מעין חבק שיעטוף את הקופסא. כך הסגירה תהיה הרמטית יותר.
ח. מדביקים את עיגול הקרטון לתחתית הכרית בעזרת דבק חם.



לקופסה-
א. למי שיש, 
בעזרת פותחן קופסאות מתאים - מסירים את השולים החדים של הקופסה . 
ב. צובעים את שולי הקופסה בג'סו, ולאחר ייבוש צובעים בצבע אקרילי תואם.
ג. חותכים ומדביקים רצועות נייר מדוגם בצד החיצוני והפנימי של הקופסה.
ד. מדביקים כמה מגנטים בתחתית הקופסה.
ה. מצפים את תחתית הקופסה בצד החיצוני והפנימי בנייר מדוגם. 



מקווה שמשהו מכל ההסבר הזה מובן
J
בכל מקרה – אני כאן אם יש שאלות.

לחיי כל הקופסאות המטופלות שבדרך!


יום רביעי, 14 בדצמבר 2016

כרטיסי ATC

נכון  שגם אתן כבר גיליתן מזמן שכל הסצנה מתרחשת בעצם בפייסבוק, ושלכתוב בלוג זה די פסה... בכל זאת קופצת מידי פעם לבקר כאן, כדי לשמר לי קצת זיכרונות יצירה מתוקים להמשך...

ואם בפייסבוק עסקינן, רוצה לספר לכן על קבוצת יצירה מתוקה, שפתחה לאחרונה שירה מנור'יצירה ומיקס מדיה'. קבוצה שכשמה, מתמקדת בעיקר במיקס מדיה.

מה זה מיקס מדיה? 
בקצרה – מיקס מדיה 
 (Mixed media) הוא תחום שהתפתח מן הסקראפ, ובו משלבים בעבודה לפחות שלושה מדיומים שונים, כמו למשל – ניירות מעוצבים, משחת עיצוב וצבעים אקריליים. שני חומרים בסיסיים מהווים את ה'לחם והמים' של עבודה במיקס מדיה: ג'סו (סוג של פרימר, חומר מקשר) וג'ל מדיום (דבק), (אבל בנינו, ואל תגלי לאף אחת, אפשר להכין יופי של מיקס מדיה אפילו בלעדיהם! ששש...).
סינית?! מוזמנת להציץ כאן וכאן, שתי עבודות ישנות שהכנתי בעזרת טכניקות של מיקס מדיה.

במסגרת הקבוצה שירה יזמה אתגר של יצירת כרטיסי ATC  (artistic trading cards) – מדובר בכרטיסים שביסודם הם כרטיסי אומנים להחלפה. הכלל היחיד ביצירת כרטיסים אלו, הוא לשמור על גודל קבוע של 3.5 על 2.5 אינצ'. 

אלו הכרטיסים שהכנתי לאתגר (כן, כן, גם זה מיקס מדיה). 

בשבילי זו הייתה הזדמנות נהדרת להתנסות בציור פנים מבלי לשאת בתוצאות הקשות, בזכות הידיעה המנחמת שממילא אני מתכננת לחתוך אותם (כאן רצוי להוסיף צחוק מרושע של מכשפה).




קצת על התהליך -
הבסיס הוא
דף קארדסטוק לבן עליו הדבקתי דף מחוברת תווים ישנה. ציירתי פנים לפי הדרכה של עינת קסלר שראיתי פעם ביו-טוב, צבעתי ויצרתי הצללות בעזרת כל מיני טושים וצבעים שיש לי בבית (מי אמר טושטושים ולא קיבל?).




אחרי שמיציתי את שלב הציור, חתכתי את הדף לכרטיסיות בגודל הרצוי, בחרתי את אלה שנראו לי מספיק מעניינות, ועוד אחת נוספת שימשה לי כזירה לניסויים.
לכרטיסיות הוספתי טקסטורה בעזרת הדבקה של מפית דוילי, ומריחה של משחת עיצוב דרך סטנסיל (שבלונה, שחתכתי בעצמי בקריקט שלי = ספוילר לפוסטים הבאים!!!).
על זה הוספתי החתמות שונות, שפריצים של מיסטים (צבע אקרילי בתוך בקבוק שפריצר) והבלטה חמה. לקינוח הוספתי תפר במכונה מסביב לכל כרטיס.




מכאן ולהבא כדאי לכן להיזהר ממני, כי מצאתי שחיתוך פרצופים הוא עיסוק מהנה במיוחד! 😜

יום שלישי, 6 בספטמבר 2016

השראה לכרטיסי שנה טובה

במהלך הקיץ הנחיתי שלושה מפגשי יצירה להכנת כרטיסי שנה טובה.
שני מפגשים התבססו על מארז הדפים לראש-השנה של קרן דניס, ובדוגמאות שהכנתי ניסיתי ליצור מגוון רחב של אפשרויות לשימוש בדפים.

















בכרטיס הזה התפוח מתגלגל על הראש לאורך המסילה. 









































את החותמת בכרטיס הזה גילפה תמר גולן . זכיתי לקבל ממנה את החותמת במעטפה מלאה בהפתעות שהיא שלחה לי  במסגרת החלפה בקבוצה - ירושלמיות יוצרות חלומות.

במפגש השלישי שמתי דגש על עיצוב בעזרת פאנצ'ים, והדוגמאות הנוספות שהכנתי בהתאם.






ואם לא תשמעו ממני עד ראש השנה - 
שנה טובה!

****עריכה****
בוקר, וחזרתי כדי לשתף בתובנה בקשר לתהליך העיצוב של כרטיסי הברכה, שהבחנתי בה תוך כדי העבודה עם הבנות.

במפגש הראשון עשיתי לבנות היכרות קצרה עם הכלים והחומרים, הראיתי את הדוגמאות, ושלחתי אותן לעבוד. פתאום שמתי לב שמה שהן עושות, זה להחזיק את הבסיס המוכן של הכרטיס ולתהות איך אני עומדת 'להלביש' אותו? כלומר, האינסטינקט הראשוני הוא שעיצוב הכרטיס נבנה מן הבסיס כלפי מעלה, מהשכבה התחתונה לזו שמעליה. אבל, כמעט תמיד כדאי יותר לעבוד הפוך, ולהתחיל בשכבות העליונות ולרדת כלפי מטה.
כדי לשנות קצת את המחשבה האינסטינקטיבית הזו, המלצתי להן להניח את הבסיסים בצד ולהתחיל את העיצוב על פאנל נפרד. את הפנאל חותכים מעט קטן מן הבסיס, ואז כשמדביקים אותו בסוף העיצוב על הכרטיס, מרוויחים גם מסגרת יפה (שימו לב שכך גם עשיתי במרבית העיצובים שלי).
בואו נדבר רגע במידות: לכרטיס סטנדרטי בגודל "5.5 על "4.25 (המוכן מדף של "5.5 על "8.5 מקופל), נחתוך פאנל בגודל "5.25 על 4" (סליחה על השימוש באינצ'ים, אני יודעת שזה עשוי להיות מבהיל, אבל כל הכלים שלי מסומנים באינצ'ים וכך אני עובדת. במקום להיבהל אתן מוזמנות פשוט להפוך את הסרגל שלכן, ולגלות את האינצ'ים מונחים לכם יפה על השולחן).


את כל הסיפור הזה אני רוצה ברשותכן להפוך לתובנה לחיים, כזו של גזור ושמור:
---------------------------------------------------------------------------------------
ההבדל בין כרטיס מינימלסטי, לכרטיס לא גמור נמצא בשאלה האם העיצוב הוא על הפאנל או  ישירות על הבסיס.
---------------------------------------------------------------------------------------
אצלי לפחות :)

שלב ההוכחות:
לא תעשה- 





















עשה-  
















השתכנעתן?

יום שלישי, 9 באוגוסט 2016

כרטיס ברכה מיקס מדיה

נתקפתי בקדחת יצירה. בחודשים האחרונים אני מנצלת כל רגע פנוי כדי ליצור ולנסות. הקדחת מלווה בחוסר מנוחה ובקוצר רוח, כאילו מישהו רודף אחרי ואני חייבת להספיק. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לנסות, וככל שעובר הזמן הרשימה מתארכת, ואני רצה ורצה אחרי הזנב שלה. זה כיף ונהדר לשחק עם חומרים וליצור, אבל מאין באה הדחיפות הזו? לאן נעלמה לי הנחת?


בכל אופן, לקחתי ערב של פסק זמן, בניסיון להרגיע את התזזית, ולצאת להפוגה. ואת שאריות הערב  אני מקדישה כדי לשתף בכרטיס שהכנתי לגיסתי שגרה הרחק מכאן.  השתמשתי במוטיב הציפור בכרטיס, בברכה ובמחזיק מפתחות קטן שהכנתי לה כמתנה (ושכחתי לצלם L). את הכרטיס הכנתי בטכניקות של מיקס מדיה. 

אפרט את התהליך:
א. שכבה ראשונה קולאז' מקרעי דפים. קארדסטוקים מדוגמים, גזירי פרחים ועלים, דף תווים וחלק מדף עם מילות השיר – 'ואולי' של רחל, שהיה בעיני מתאים לגברת שיצאה 
לכמה שנים לגלות בניכר. השתמשתי בג'ל מדיום להדבקה.
ב. שכבת צבע אקרילי בצבע קרם. אין לי ג'סו, אם היה הייתי משתמשת בו במקום.
ג. החתמתי באמצעות ספוג בצורת מעוין קטן שמרחתי עליו ג'ל מדיום, מקבץ של מעוינים בראש הדף ובתחתיתו – גם כאן מדובר באילתור, שנועד להחליף סטנסיל ומשחת עיצוב.
ד. החתמתי חותמת של נוצות קטנות בכמה מקומות בדף, עם דיו דיסטרס חום.

ה. עירבתי צבע אקרילי עם מים, בגוונים ורוד ותכלת והזלגתי אותם בעזרת מכחול מראש הדף ומתחתיתו (ליצירת מראה של נזילת צבע). בשלב זה בנות מצוידות היטב היו משתמשות במיסטים שלהן.
ו. גזרתי את הציפור ממדריך ציפורים ישן, והדבקתי עם ג'ל מדיום.
ז. יצרתי צללית סביב לציפור בעזרת מכחול ודיו דיסטרס חום ומעט מים (טפחתי עם הכרית על משטח עבודה חלק, ואספתי את הצבע עם מכחול רטוב).


ח. עברתי על גבולות דמות הציפור עם טוש שחור דק כדי להדגיש אותה.
ט. הוספתי חוט פשתן פרום.
י. כנראה שזה הכל. עבדתי על הכרטיס הזה במשך שבוע בערך, גם בגלל שזה היה תהליך ארוך, אבל בעיקר בגלל שהצלחתי לפנות לעצמי בקושי רבע שעה בכל ערב.

זהו. שאריות הערב גוועו להן, ואני הולכת לישון.
חלומות יצירתיים ורגועים שיהיו.
ליל מנוחה.




יום שבת, 2 ביולי 2016

ירקות משחק מלבד

אומנם החופש הגדול כבר כאן, אבל אני רוצה להראות לכן משהו שהכנתי מיד אחרי פסח:
אברמנדל, ילדי השלישי חגג יום הולדת שנתיים כמה ימים לפני פסח, ובגן ציינו את המאורע אחרי החג. כמו רבות וטובות גם אני נוהגת לתת מתנה לגן ביום ההולדת של ילדי, כדי להודות לצוות ולגן על ההשקעה. בפעמים הקודמות קניתי ספר, אבל הפעם, לאור מתקפת היצירה שלי החלטתי להכין מתנה מעשה ידי – סל ירקות מלבד למשחק.  
תהליך ההכנה מאוד פשוט, ואפשר גם לתפור ביד. הרכיבים מינימליים: לבד צבעוני, אקרילן למילוי, חוטי תפירה ורקמה. 



את הירקות הנחתי בתוך סלסלה פשוטה מקש, מכוסה בבד מתאים, שתפרתי לו סיומת עם תפר אוברלוק, ותגית קטנה. 
הוספתי כרטיס טלאים משאריות - 
וכך, ילד נרגש במיוחד, עוגה ומתנה הלכו בבוקר לגן. 

רק בשמחות!
שרה.

יום שבת, 18 ביוני 2016

תמונה מיניאטורית בתוך קופסת פח ישנה.

תמונה מיניאטורית בתוך קופסת פח ישנה. מתנה לאחי, חובב ים, שעבר בתחילת השנה לארה"ב. 

את הרקע צבעתי עם טושטושים (מנצלת את מה שיש בבית...) בצבעים כחול וירוק בטכניקת  
watercolor smooshimg, את הבועות הקטנות יצרתי על ידי השפרצה של טיפות מים בעזרת מכחול דק על דף הרקע והספגתם בנייר סופג. סביב לחלק מן הטיפות ציירתי קווי מתאר בעט ג'ל לבן. לרקע הוספתי החתמות של עלים קטנים בדיו דיסטרס, המדמות אצות. הדבקתי חול, תחבושת גזה צבועה בצבעי הרקע, ורשת של תפו"א המדמה רשת דייגים. את הצדפים והקונכיות הדבקתי עם דבק חם. את הכיתוב כתבתי וגזרתי משאריות דף הרקע, והדגשתי עם מעט דיו לבן מסביב לכל מילה. הדבקתי את המילים בהבלטה באמצעות קוביות קרטון קטנות שהדבקתי מאחוריהן. 


את התמונה שלחתי במעטפה בדואר בצירוף כרטיס
ואף מילה על הגעגוע...

נשתמע-
שרה.

יום חמישי, 19 במאי 2016

כרטסת

משתפת בכמה כרטיסים מהחודשיים האחרונים-

הראשון כרטיס תודה, שנועד לבטא תודה גדולה וכנה מעומק הלב - מהסוג הזה שאת מנסה להסביר את גודל התודה, ואומרת - "ממש ממש ממש ממש תודה רבה רבה רבה רבה". הם מהנהנים בראשם במין כן-כן-כן כזה, ואת מרגישה שהם לא הבינו עד כמה, וסתם יצאת מגוחכת. וכאילו לא די לה לבושה את מוסיפה -"לא, באמת...". 
תוך כדי כתיבה פתאום מתהגגת בי המחשבה עד כמה הביטוי "אסיר תודה" מדויק. כי באמת, לפעמים אני חשה שחוב התודה הוא כל כך גדול, שאין דרך לגמול בחזרה, ואז אני ממש כבולה בעבותות של תודה שאין להתיר. (הצרה מתחילה, כשכל זה גורם לך להעדיף להסתדר לבד, מה שנקרא, בלי-טובות..!)
בכל אופן, במקרה דנן סברתי, שכרטיס תודה מושקע יכול בהחלט לתפקד כמפתח שלי 
אל החופש...


הגדר נוצרה על פי הדרכה חביבה וקלילה של צילה לבנון. אבל ההפתעה מאחורי הגדר היא לגמרי שלי - 
  הכרטיס כמובן נפתח, ופנים יש מקום לכתיבת כמה מילות תודה אישיות.

הכרטיס הבא (שהיו בפועל שלושה כרטיסים זהים), הוא כרטיס עם כיס, שהכיל את שובר המתנה לגננות לפסח. כן,כן... בדעה צלולה ומבחירה חופשית, לקחתי על עצמי להכין שלושה כרטיסים בערב החג. למרות שלא היה לי רגע פנאי, והייתי חייבת לנקות את ביתי לדעת, כי מה לעשות - לנקות לא כל כך התחשק לי, ולהכין כרטיסים דווקא כן! 

לפני שתראו אותו פתוח, אתוודה שהייתה לי תקלה - השובר הודפס על דף A4, וגודלו כשהוא מקופל זהה לגודל כרטיס סטנדרטי. מה שלא לקחתי בחשבון, שאם אני מכינה כרטיס בגודל סטנדרטי, הכיס יוצא קטן יותר, והשובר לא נכנס. אופס!
נכון, זה פתיר. קיפלתי עוד קיפול והבעיה נפתרה. לא נעים, אבל לא נורא. 

כרטיס נוסף בעיצוב כמעט זהה, ומאותו הסטאק, הכנתי ליום-ההולדת של אחותי -
הכיתוב הוחתם על נייר אפייה, הגרסה העממית לנייר וולום.
את ההשראה לשני הכרטיסים מצאתי בלוח-השעם-הגדול-ביקום, מיודעינו משכבר הימים פינטרסט

כרטיס אחרון להפעם, כרטיס יום-הולדת לאחי, המצטרף אחר כבוד לז'אנר התמוה המכונה בפי עדת הסקראפ הנשית - 'כרטיסים גבריים'-  
גם כאן ההשראה מפינטרסט, אבל לא להשוות!

תודה שהייתן איתי.
היו'ש (הקיצור הרשמי להיו-שלום).
שרה.

יום שלישי, 3 במאי 2016

מתנה לליל הסדר - מתקן למצות שהכנתי בעצמי (לעצמי)

בחג החרות, אני בת חורין לבחור עם מי ואיפה לציין את זמן-חירותנו-מקרא-קודש. ובת חורין להחליט שנעים לי להישאר בבית יחד עם בעלי וילדי, ולספר בניחותא את סיפור יציאת מצריים. חופשיה להרגיש ששולחן סדר אחד עם שניים-עשר שבטיא זה ממש יותר מידי בשבילי, ושאני מעדיפה להסתפק בארבעה בנים הפרטיים שלי (נו טוב, שלושה בנים ובת).
(שמות לב, ששכחתי להוסיף כוסות לסטיילינג? אופס...)

לסיכומו של עניין, נשארנו בבית, משפחה אחת ובלי אורחים, עם המון מרחב ושקט להשמיע ולשמוע את הילדים. היה נפלא. (אבל בשנה הבאה, בעזרת ה' בירושלים הבנויה, לא תהייה לנו ברירה, אלא להתקבץ בחבורה גדולה, כי לבד בחיים לא נצליח לסיים כבש שלם של קרבן הפסח : ).

השנה, כאמור, הייתי גם המארחת וגם האורחת, אז הכנתי לי מתנה קטנה לחג - מתקן למצות ומתקן מפיות. מסוג מתנות תשומת-הלב, שהעלויות שלהן קרובות לאפס, אבל הן יפות, מושקעות, ומשמחות. עם מתנות מהסוג הזה צריך להיזהר, ולהביא רק לכאלה שיודעות להעריך את ההשקעה, ולא לכאלה שיחשבו שהתקמצנתן עליהן. במקרה שלי, אני מכירה את המארחת מקרוב, והיא ממש אהבה והתלהבה מהמתנה!



וקצת פירוט על תהליך היצירה -מתקן המצות עשוי מבסיס עץ להרכבה עצמית מחנות יצירה (5 ש"ח), ומתקן המפיות מקופסת שימורים ריקה (בדומה למשלוחי המנות שהכנתי). את שניהם ציפיתי בקארדסטוק מדוגם עם דבק מוד פודג', והוספתי תחרה מנייר שיצרתי בעזרת פאנצ'. את האלמנט המרכזי הכנתי על ידי החתמה זהה על כמה דפים, בצבעים שונים, גזירה של החלקים השונים והדבקתם יחד (paper piecing) .להגנה מלכלוך, מרחתי על הכל שכבה חיצונית של מוד פודג'. אבל גם לאחר ייבוש של כמה ימים עדיין נשאר מגע דביק, כאילו לא התייבש לגמרי. אז למרות שקראתי בכמה מקומות המלצה להשתמש בו כשכבת הגנה, אני לא ממליצה. בשלב האחרון הוספתי לקישוט גם כמה נקודות דביקות.
מאחלת לכן התאוששות מהירה מהאתגר הזה שנקרא פסח, כי בשנה הבאה אמור לחזור עוד פסח אחד כזה בדיוק...

יום חמישי, 24 במרץ 2016

משלוחי מנות מקופסאות שימורים

בנערותי וגם בהמשך לא אהבתי חגים, ובמיוחד לא אהבתי את פורים. הצפייה להתמלא פתאום בצחוק, שמחה וקלות ראש, הייתה מכניסה אותי מיד לדיכאון.



למזלי מאז שיש לי משפחה משלי, ואני מוכרחה להתעסק עם הצדדים 'הטכניים' של החג, אני משוחררת מהצורך בחיפוש אחר 'רגשות חגיגיים'. אני יכולה להשקיע את עצמי בעיסוק המרפא של בישולים, סידורים, ארגון תחפושות והכנת משלוחי מנות (ובכל שנה אני משקיעה הכי הרבה, במה שמסב לי את ההנאה הגדולה ביותר באותה תקופה, לפי החשק...). ולפעמים בתוך כל הסחת הדעת הזו, ועם שמחת הילדים מהחג, מתחילה להתגנב בי מאליה הרגשת החג ההיא שתמיד חיפשתי...



השנה היו משלוחי המנות - שֵם כיסוי להנאה הסקראפית החדשה שלי. 
בחרתי לי כמה ליצנים אדיבים, בעלי ניחוח וינטג' מפינטרסט, והתחלתי לשחק בעיטוף קופסאות שימורים.
הראשונה ניסתה להתחפש בסגנון וינטג'י מובהק.




מצאתי שהסגנון הזה קשה לי מאוד, בגלל עומס האלמנטים שאמורים להשתלב בהרמוניה מושלמת יחד. מה גם שבתור מתחילה, אין לי מספיק חומרי גלם מתאימים. משום מה, למרות המגבלות הללו אני ממש נמשכת ליצור בסגנון הזה, יש משהו קסום ביצירת התפאורה הרומנטית המאפיינת אותו. מעין בריאה של עולם קטן ואחר מהיומיום שלי.



אחר כך נולדה גם הסדרה הזו, שהיא קלילה יותר, ופחות מסובכת ליצירה. במקרה הזה השלם יפה יותר מחלקיו. אבל אין ספק שהרווחתי הרבה שעות הנאה בהכנה שלהם! 



בפורים כל מיני אנשים יקבלו את הקופסאות האלה בתוך בליל משלוחי המנות שיפקדו את ביתם. אולי יקדישו להן רגע של מבט, ואולי ירוצו מיד לחלק משלוחים בעצמם... מה שהופך את כל ההשקעה לממש לא מוצדקת. 

בכלל, קחי לך כלל – במשלוחי מנות צריך למצוא את הרעיון שמפיק במינימום השקעה מקסימום תוצאה! אז אם הגעת לכאן כדי למצוא רעיון למשלוח מנות משלך – ברחי על נפשך, ולכי לחפש רעיון שפוי במקום אחר... 


אם בכל זאת בא לך להכין משלוח מנות דומה, יש כמה התאמות קלות שאפשר לעשות כדי להפוך את הרעיון לבר ביצוע. ראשית כדאי לבחור דגם אחד ולחזור עליו בכל המשלוחים, כך אפשר להכין הכל בסרט נע. 
אחרי שבחרת דגם את יכולה להתפנות לטפל בקצוות החדים של קופסת השימורים. אני השתמשתי בפותחן קופסאות מיוחד שמוריד גם את הקצוות הללו.
כדאי לך לצפות את הקופסאות בנייר ולא לצבוע אותן, משום שהצביעה אורכת זמן רב יותר (כמה שכבות, והמתנה לייבוש). ממליצה להשתמש בניירות 12*12 אינץ' או 4
A, כך תוכלי להסתפק בחתיכה אחת שתקיף את כל הקופסא. לי היו ניירות קטנים ונאלצתי להשתמש בשתי חתיכות להיקף, מראה החיבור בין החתיכות פוגע ביופי והניקיון של העטיפה.
אם בכל זאת את בוחרת לצבוע, השתמשי בצבע ספריי, לעבודה מהירה יותר. כדאי גם למרוח קודם חומר מקשר (ג'סו למשל), כדי לשפר את התפיסה של הצבע ולהסוות את הציורים על הקופסא.





אני אוהבת את הגודל של קופסאות השימורים למשלוחי מנות - קטן ואיכותי, ומאפשר להכניס כמה ממתקים טעימים, בלי לדחוף שטויות ירודות רק בשביל לתפוס נפח... תוכלי למצוא בפינטרסט מליון תמונות השראה של קופסאות מקושטות. בהצלחה!  

מקור תמונות הליצנים - 
פרצופים מכאן.
ילדים מכאן. (נעלם לי הקישור - אעדכן כשאמצא).

מאחלת לנו שמחה שבאה מאליה, בפורים ובכלל...
שרה.