יום שלישי, 4 בספטמבר 2018

יומנלבום - אלבום זכרונות

לפני זמן לא רב הבליח על מסך הפלאפון שלי מסר מרגש -  אחיינית שלי עומדת לבוא לביקור של שבועיים בארץ לרגל בת-המצווה שלה.
תרצי לעשות משהו יחד איתה? שאל המסך.
בטח, עניתי, יש לי סדנה מוכנה ומהממת שמתאימה במיוחד בשבילה. 


באמת הייתה לי סדנה מהממת ומוכנה עד אחרון הפרטים. הדבר היחיד שהיה חסר לה הוא נרשמות-משתתפות שמשום מה מיאנו להופיע (ועל זה כבר אמר מי שאמר 'כל סדנה בא יומה').


הרעיון בצבץ במפעל הרעיונות שלי כבר לפני כמה שנים, כשאמא שלי הביאה לילדי ספר ילדות ישן שלי, בשם 'הספר שלי על עצמי' של ד"ר סוס. מדובר בספר די מגניב שמזמין את הקורא להפוך לכותב, ולמלא את השורות הפנויות בספר בפרטיים אישיים. בעודי מתבוננת בילדים קוראים בספר וצוחקים על ה'אמא-ילדה' שלהם (בעטתי במישהו – כן, דחפתי מישהו – כן, היכיתי מישהו – כן, משכתי בשערות – לא, חבל שעשיתי את זה – לא), גמרתי אומר בליבי להכין לפרטית שלי ספר דומה לזה.


אחרי שהחלטתי את ההחלטה מלאת היופי הזו, הסתובבתי כמה ימים שטופת תכנונים, תוך כדי שאני מנסה לחשוב על פתרונות לכל מיני בעיות יישומיות שבאו והתדפקו על הדפנות הפנימיות של הגולגולת שלי. כעבור כמה ימים (או אולי היו אלה שבועות או חודשים) הבחנתי שחוץ מהמוח השוצף שלי, יושב לי על הלב גוש נכבד למדי של לחץ, והחזה לא מצליח לעלות עד מלוא גובהו בכל נשימה והבנתי – הרעיון הזה מלחיץ אותי, אני חייבת להיפרד ממנו לשלום, כדי לחזור לחיי הרוגע האהובים שלי.
הרעיון אמר,
o.k, אם אני עד כדי כך מלחיץ אותך - אפנה את השטח, אבל את עוד תראי שאחזור, אני לא הולך להיעלם כל כך מהר.


וכך היה - כשראיתי בבלוג של קרן פרפרים את ה'מחברת עצמית' הרגשתי פתאום את הרעיון שלי קופץ מבפנים הלוך וקפוץ. כשקראתי על 'קפסולת הזמן' שהכינה יעל מ'קונדסונים קטנים' שמעתי פתאום את הרעיון שלי צועק מן המעמקים 'זה-אני! זה-אני! את-רואה?!'. וכשפגשתי את 'אלבומי השנה-הראשונה' שמכינה אלה דרור, זימנתי את הרעיון הישר מהבוידם לפגישה דחופה.
זה בעצם לא כל כך שונה אמרתי לו.
נכון, למעשה זה כמעט אותו דבר הוא אמר.
אז זה מה שחיפשתי כל הזמן? שאלתי.
נדמה לי שכן הוא אמר.

 
 בדיוק ברגע המכריע הזה, אמא שלי התקשרה וביקשה ממני להעביר סדנה לבנות המשפחה. 
כך הרעיון ואני עלינו על המסלול המהיר לפיתוח סדנה: תכננו, הדפסנו, גזרנו, הדבקנו, ארזנו, ובנר שישי של חנוכה העברתי בבית הורי את הגרסה הראשונית של הסדנה (לא תאמינו מה עוד קרה בנר שישי של חנוכה, ממש בזמן שהסדנה הסתיימה...)




הייתה אחלה סדנה, אבל אחריה היו לי כל כך הרבה לקחים, שהחלטתי שאני חייבת לקיים עוד סדנה אחת כזאת. וקיימתי.

כלומר, תכננתי, שיפרתי, שיפצתי, פרסמתי, יצרתי סדנה מהממת ומוכנה עד אחרון הפרטים, הדבר היחיד שהיה חסר לה הוא נרשמות-משתתפות שמשום מה מיאנו להופיע. אז לא קיימתי.

מזל שיום אחד הבליח על מסך הפלאפון שלי מסר מרגש -  אחיינית שלי עומדת לבוא... בקיצור, הבנתן את הרעיון – כל סדנה בא יומה.


לסיכום, רק הבהרה – כל התמונות הן מהיומנלבום שיעל האחיינית שלי הכינה בעצמה בשלוש וחצי שעות של סדנה. תודו שיצא לה מקסים ושהיא אלופה. תודו שיצא לה מקסים ושאני אלופה.  



(ועוד אמר על זה מי שאמר – 'חכמים היזהרו בחלומותיכם, שמא יבואו ביום מן הימים להתגשם')

שנה טובה!

*ושוב ממליצה לכן, ולא בפעם האחרונה – הירשמו לבלוג וקבלו עדכון על כל פרסום של רשומה חדשה!* איך עושים זאת? הכניסו את כתובת המייל שלכן בחלון המתאים בתחתית העמוד (ממש ממש בתחתית) או למעלה מימין – בהצלחה!*