יום שלישי, 2 בינואר 2018

רגל שבורה וגבס מעוצב

פעם אחת, ילד אחד שבר את הרגל שלו.
טוב, הוא לא ממש שבר אותה לעצמו, בטח שזה לא היה בכוונה, וזה ממש לא היה באשמתו.
ננסה אחרת;
פעם אחת נשברה לילד אחד הרגל.
זה היה בנר שישי של חנוכה.
משום מה השבר הזה גרר אחריו אשפוז של חמישה ימים (ממתי מאשפזים על שבר ברגל?! ממתי?!). בהתחלה שמו לילד רק חצי גבס, ורק ביום השלישי לאשפוז הילד זכה סוף סוף בגבס שלם ואמתי, מכף רגל ועד...

הילד היה עסוק בעיקר בכאבים ועייפות שאין לה שיעור, אבל האמא של הילד לא יכלה שלא לראות את הפוטנציאל שהיה טמון במשטחי הגבס העצומים הללו.
במחשבה לאחור אולי היא הייתה מעט נודניקית, כשהיא אמרה לילד כל שתי דקות – 'תרשה לי לקשט לך את הגבס?' או 'אני חייבת לקשט לך את הגבס!' או 'אני לא מצליחה להפסיק לתכנן איזה קישוט נעשה לך בגבס'. למרות מצבו הקשה, הילד היה מנומס ביותר, ורק עיקם מעט את פיו ונאנח בשקט.

הימים חלפו, הכאבים הפכו לגירודים והעייפות הפכה לשעמום.
לפנות צהריים אחד, בעודו רבוץ על הספה, הילד אמר לאמא שלו: "אבל איך תקשטי לי את הגבס?!".
או אז האם הבינה, שבאה העת לשלוף את המחשב ולהתחיל לתכנן. היא התיישבה על כורסה ליד הילד ונתנה לו לבחור אימג' כלבבו. לאחר מחשבות על כדורגל, השתעשעות בדינוזאורים והצצה על כלי רכב, נפל הפור על איש שלג חביב למראה. בחירה נהדרת יש לציין, כי הוא הטיפוס המתאים ביותר לצבע הגבס הלבן. 

ההמשך כבר שייך לריטואל המוכר, ועל כן אמעיט במילים –
א. חיתוך במכונת החיתוך (חשוב להשתמש בויניל איכותי שיידבק היטב לגבס, וישמור על מינימום זליגות של צבע מחוץ לקוי המתאר).
ב. הדבקת הויניל על הגבס.
ג. צביעה בצבע אקרילי בעזרת ספוג. מתחילים מהצבע הבהיר והעיקרי, ומוסיפים נגיעות עדינות מהצבעים הכהים יותר.
ד. לאחר ייבוש - מסירים את המדבקות בהתרגשות ובצהלות.


*אזהרה: המדגים הוא פעלולן מקצועי. אל תנסו את זה בבית*.

אין תגובות:

פרסום תגובה