אלבום לטיול הגדול ודכדוך

פרסום הפוסט החודשי בבלוג מתעכב, והימים עוברים.
יש לי תמונות מוכנות ומה להראות אבל משהו עוצר אותי מלכתוב ולפרסם. אולי זה בגלל תשישות הלב שנפלה עלי אחרי תקופה ארוכה כל כך של מרץ ויצירתיות. כבר כמה חודשים אני מבלה ערבים שלמים מול סדרות ישראליות, במקום ביצירה (חשבתן פעם על השורש הזה - בל"ה, ולאיזה שדה סמנטי הוא זורק את הפועל העצוב הזה?). ולפרסם בבלוג נראה פתאום לא לגמרי קשור.

ואולי זה בגלל שהיו מעט מאוד צפיות בפוסטים האחרונים שלי.
בא הרפיון, נושף עלי רוח קרה ולוחש, בשביל מה בעצם? תראי כמה את גרועה! את לא מעניינת אף אחת, ונורא מכך – את מביכה את עצמך, את פתטית! (רק שים לב אדון רפיון שדווקא השורה הזו שלך היא פסגת הפתטיות, אז בבקשה קודם כל קשוט-עצמך מה שנקרא). 

אני מזכירה לעצמי שהבלוג הזה אחרי הכל מוקדש לעצמי, ולכן כיניתי אותו - 'יומן יצירה'. ושאולי זה דווקא נחמד שמה שאני כותבת עכשיו (והוא די מביך), יישאר בתפוצה מוגבלת. בסופו של יום, אני הקוראת הנאמנה ביותר של עצמי, ואני זו שנשארת לחיות עם מה שכתבתי ועם מה שבחרתי לשתוק.   

והתמונות האלה? האלבום?
זה אלבום שהכנתי לאחותי לתמונות שלהם מטיול בארה"ב. למעשה זה כמעט האלבום הרציני הראשון שהתחלתי (לפני אלבום בת-המצווה ובר-המצווה). התחלתי ליצור אותו לפני יותר משנה. אבל אז כל מיני דברים דחופים יותר דחקו אותו לקופסה מעל הארון.

לאורך השנה, האלבום מידי פעם הציץ עלי מהקופסה במבט מאשים כזה של 'את-רואה-שאת-לא-שווה-כלום?! מתחילה-דברים-ולא-מסיימת שכמוך! ואת-יודעת-מה?! את-גם-לעולם-לא-תסיימי! ולמה? כי-את-פשוט-כזאת!'. לקינוח הוא גם היה מהמהם אלי איזה המהום מתנשא כזה, ושב לשתיקתו.

בסוף סיימתי אותו. לקראת יום ההולדת של אחותי לפני פסח. והוא יצא כל כך מקסים ואהוב שאני סולחת לו על כל המבטים הרעים שהוא נעץ בי לאורך הדרך.

גם הפעם צילמתי את האלבום בווידאו, כי אי אפשר להתרשם מאלבום בסדר גודל כזה בלי סרטון. הפעם אין צורך שתשקרו לי שזה סרטון נהדר. אני יודעת ומודה - אני נבוכה מצילומי וידאו ברמות שקשה לתאר (אני אדם נבוך באופן כללי, אבל וידאו הוא באמת הפסגה). בעצם אני יכולה להיות גאה בעצמי, שלמרות המבוכה הגדולה עשיתי זאת שוב, צילמתי ופרסמתי, וזו באמת גבורה גדולה. 

אז לחיי החולשות ונמיכות הרוח שהם חלק חשוב מהחיים.

נתראה מתישהו.

**דרך אגב, אם במקרה לא קראת את הפוסטים הקודמים שלי, בגלל שלא ראית פרסום שלהם בפייסבוק, ודווקא כן היית רוצה לקרוא, את מוזמנת מכל לב לרשום את המייל שלך כאן ממש מתחת, או למעלה מימין, וכך תקבלי עדכון על כל פוסט חדש שמתפרסם (אחת לחודש בערך, מבטיחה לא להציק).**