אלבום לטיול הגדול ודכדוך

פרסום הפוסט החודשי בבלוג מתעכב, והימים עוברים.
יש לי תמונות מוכנות ומה להראות אבל משהו עוצר אותי מלכתוב ולפרסם. אולי זה בגלל תשישות הלב שנפלה עלי אחרי תקופה ארוכה כל כך של מרץ ויצירתיות. כבר כמה חודשים אני מבלה ערבים שלמים מול סדרות ישראליות, במקום ביצירה (חשבתן פעם על השורש הזה - בל"ה, ולאיזה שדה סמנטי הוא זורק את הפועל העצוב הזה?). ולפרסם בבלוג נראה פתאום לא לגמרי קשור.

ואולי זה בגלל שהיו מעט מאוד צפיות בפוסטים האחרונים שלי.
בא הרפיון, נושף עלי רוח קרה ולוחש, בשביל מה בעצם? תראי כמה את גרועה! את לא מעניינת אף אחת, ונורא מכך – את מביכה את עצמך, את פתטית! (רק שים לב אדון רפיון שדווקא השורה הזו שלך היא פסגת הפתטיות, אז בבקשה קודם כל קשוט-עצמך מה שנקרא). 

אני מזכירה לעצמי שהבלוג הזה אחרי הכל מוקדש לעצמי, ולכן כיניתי אותו - 'יומן יצירה'. ושאולי זה דווקא נחמד שמה שאני כותבת עכשיו (והוא די מביך), יישאר בתפוצה מוגבלת. בסופו של יום, אני הקוראת הנאמנה ביותר של עצמי, ואני זו שנשארת לחיות עם מה שכתבתי ועם מה שבחרתי לשתוק.   

והתמונות האלה? האלבום?
זה אלבום שהכנתי לאחותי לתמונות שלהם מטיול בארה"ב. למעשה זה כמעט האלבום הרציני הראשון שהתחלתי (לפני אלבום בת-המצווה ובר-המצווה). התחלתי ליצור אותו לפני יותר משנה. אבל אז כל מיני דברים דחופים יותר דחקו אותו לקופסה מעל הארון.

לאורך השנה, האלבום מידי פעם הציץ עלי מהקופסה במבט מאשים כזה של 'את-רואה-שאת-לא-שווה-כלום?! מתחילה-דברים-ולא-מסיימת שכמוך! ואת-יודעת-מה?! את-גם-לעולם-לא-תסיימי! ולמה? כי-את-פשוט-כזאת!'. לקינוח הוא גם היה מהמהם אלי איזה המהום מתנשא כזה, ושב לשתיקתו.

בסוף סיימתי אותו. לקראת יום ההולדת של אחותי לפני פסח. והוא יצא כל כך מקסים ואהוב שאני סולחת לו על כל המבטים הרעים שהוא נעץ בי לאורך הדרך.

גם הפעם צילמתי את האלבום בווידאו, כי אי אפשר להתרשם מאלבום בסדר גודל כזה בלי סרטון. הפעם אין צורך שתשקרו לי שזה סרטון נהדר. אני יודעת ומודה - אני נבוכה מצילומי וידאו ברמות שקשה לתאר (אני אדם נבוך באופן כללי, אבל וידאו הוא באמת הפסגה). בעצם אני יכולה להיות גאה בעצמי, שלמרות המבוכה הגדולה עשיתי זאת שוב, צילמתי ופרסמתי, וזו באמת גבורה גדולה. 

אז לחיי החולשות ונמיכות הרוח שהם חלק חשוב מהחיים.

נתראה מתישהו.

**דרך אגב, אם במקרה לא קראת את הפוסטים הקודמים שלי, בגלל שלא ראית פרסום שלהם בפייסבוק, ודווקא כן היית רוצה לקרוא, את מוזמנת מכל לב לרשום את המייל שלך כאן ממש מתחת, או למעלה מימין, וכך תקבלי עדכון על כל פוסט חדש שמתפרסם (אחת לחודש בערך, מבטיחה לא להציק).**
 

קערת ליל סדר מקופסאות טונה - הדרכה בתמונות

נכון. ההדרכה הזו משנה עברה, וכבר פרסמתי בשנה שעברה את התמונות של הקערה המוכנה, וקישור להדרכה, אבל עוד לא העליתי את ההדרכה עצמה לבלוג, וממש בא לי להביא אותה הביתה, אז הנה היא כאן:

אבל רגע אחד לפני, אסביר למי שתהתה עד כמה הקערה הזאת פרקטית, ואם אפשר בכלל להשתמש בה: הנחתי על הקערה קעריות חד"פ קטנות שקופות, ובתוכן שמתי את הסימנים, כך שהקערה עצמה לא התלכלכה ונשמרה יפה ונקייה לשימוש נוסף.
אבל אם יתמזל מזלי ומישהו ישפוך השנה את כוס היין הרביעית שלו על הקערה...
בקיצור, הייתי מגדירה אותה כקערה לשימוש חד-רב פעמי.

ועוד הערה אחת – בהדרכה עשיתי שימוש בחומרים של מיקס מדיה שאין לכל אחת בבית, אבל אין צורך להיבהל - למי שאין – יש עוד מיליון דרכים אחרות לאלתר על הרעיון הזה, למשל לצבוע הכל בצבע ספריי ולקשט בניירות ובקישוטים אחרים שיש לכן בבית. סומכת על היצירתיות שלכן!    

ועכשיו נתחיל:

בשלב הראשון הורדתי את השוליים החדים של שש קופסאות טונה, בעזרת פותחן המיועד לכך.

לאחר מכן, בעזרת צלחת גדולה, שרטטתי על קרטון (צ'פבורד) עיגול בקוטר של כמעט 11 אינץ'. את העיגול המשורטט גזרתי בעזרת מספרים חזקות.
על עיגול הקרטון הדבקתי, בעזרת דבק חם, את קופסאות הטונה, לפי הסדר בו אנחנו נוהגים לסדר את קערת ליל-הסדר אצלנו בבית (יש דרכים שונות לסדר את הקערה, לפי הנוסחים השונים).

כיסיתי את הקרטון ואת קופסאות הטונה (להלן: הקערה) בשכבה של ג'סו לבן.
לאחר ייבוש מרחתי עוד שכבות ג'סו עד לכיסוי מושלם של הקערה (ארבע שכבות בסה"כ).

הדבקתי סרטי תחרה ואפליקציות תחרה, על שולי הקרטון, ועל קופסאות הטונה בהיקף החיצוני שלהן. בנוסף, הדבקתי פרחים שהכנתי ממגבונים יבשים שנשארו לי על שולחן העבודה. 

צבעתי את הקערה עם מיסטים בגוונים המתאימים לשולחן ליל הסדר שלנו.

חתכתי מדפים מדוגמים, שישה עיגולי נייר בקוטר – 3.25 אינץ', והדבקתי אותם עם ג'ל מדיום לתחתית קופסאות הטונה.

לקחתי כמה פרפרים שהכנתי בעבר (בתבניות סיליקון (מולדים) עם חמר-קל), וצבעתי אותם בדיו-דיסטרס.

ציפיתי באבקת הבלטה מוזהבת (אמבוסינג), עיטור צ'יפבורד קנוי, ואותיות שחתכתי (במכשיר חיתוך, אבל אפשר בהחלט להדפיס אותיות במדפסת ולהשתמש בהן כשבלונה).
כדי לקבל כיסוי יפה לאותיות חזרתי על הפעולה כמה פעמים.

מיקמתי והדבקתי את האלמנטים על הקערה (פרחים, פרפרים ומסגרות מחמר-קל, פיסות של תחבושת גאזה ופיסות של עיטור הצ'יפבורד).

השפרצתי על הקערה גסו' מדולל במים, בעזרת מכחול דק.

לבסוף, הדבקתי בהתרגשות רבה את הכיתוב 'פסח' במרכז הקערה.

סוף.

להכין תחפושות לילדים ולהישאר בחיים... שרדתי כדי לספר.

לפני פורים פרסמתי בפרופיל האישי שלי בפייסבוק פוסט על הכנת התחפושות אצלנו בבית. בגלל שהכל הלך כל כך טוב, ובגלל שבאמת זכיתי לפורים נינוח ומאושר, אני מעלה לכאן את הפוסט, בתקווה שישמש לי כתזכורת מאפסת גם בשנה הבאה:

כידוע, יש לי ב"ה ארבעה ילדים, והשנה כולם מתחפשים!
מכיוון שהשנה עדיין לא הוכרזה שביתה לקראת פורים בענף משק הבית, אני עדיין שוטפת כלים, מכבסת, מבשלת, מסיעה, מלטפת, מספרת, מטפלת, בקיצור – הבנתן.
לאור כל זאת החלטתי שאת היצירתיות שלי אני משקיעה במחשבה איך להשקיע הכי פחות זמן ומאמץ בהכנת התחפושות (מובן מאליו שבלי להוציא כסף, כי בתחום הזה באמת אין לי עודפים...).
אז דבר ראשון עבודה מנטלית: א. זו רק תחפושת. ב. הם רק ילדים. כלומר, מספיקה סוכריה על מקל בשביל להפוך אותם למאושרים. ג. פרופורציות.

ועכשיו לפרטים:

1. אליעזר שמחה בן שנתיים, מתחפש ל'סבא אליעזר'.
מה צריך? מכנסי ג'ינס, חולצה משובצת, כובע קש מרוט מארגז התחפושות וגזר צעצוע שתפרתי לפני שנתיים לשים בכיס.
זמן עבודה? אפס.
מראה כללי? מתיקות זולגת.   

2. אברהם-מנדל בן ארבע, מתחפש לקאובוי.
מה צריך? מכנסי ג'ינס, חולצה משובצת, חגורה, מגבעת ישנה מארגז התחפושות, נרתיק לאקדח (מנרתיק פלאפון ישן), אקדח עץ שהכנו ביחד מזנב של מקל מטאטא שמצאנו בחצר (ראו תמונה).
זמן עבודה? 5 דקות ניסור העץ (שמעון יקירי ניסר לי בחוג נגרות), 10 דקות שיוף, 2 דקות הדבקה, רבע שעה מענגת לאברמנדל של צביעת האקדח לבד!
מראה כללי? קאובוי קשוח לפי כל כללי הטקס.

3. שמעון חיים בן שש, מתחפש לצוללן.
מה צריך? (משפחה של צוללים, בלי זה אי אפשר להתחיל...) בגדים שחורים פשוטים, חליפת צלילה ישנה, מסיכת צלילה ישנה, צינור עם ווסת (החלק שמכניסים לפה כדי לנשום), סנפירים ישנים מסבא, בקבוק קוקה קולה צבוע באפור שישמש כמיכל אוויר על הגב.
זמן עבודה? 10 דקות צביעה (כמובן ששמעון צבע בעצמו), חצי שעה של חיבור החלקים יחד (עוד לא עשיתי את זה, אבל כנראה אצטרך לתפור שם כמה תפרים = בסוף שמעון התעקש לתפור בעצמו!).
מראה כללי? צוללן ראליסטי לחלוטין, וילד גאה ומאושר.

4. ציפורה בת שמונה, מתחפשת ל&$#%% (זה סוד!).
מה צריך? כותונת לילה ישנה בצבע וורוד כהה שעליה מצוירים גרעינים שחורים, בתוספת צווארון ירוק, וסיכה עם עלים מלבד.
זמן עבודה? ציפורה מכינה בעצמה אז מכ'פת לי J (בסוף גם אני עבדתי קצת, אבל באמת בכיף שלי ובקטנה. ש.ר)
מראה כללי? מהממת, מה השאלה.

אני חושבת שבסופו של דבר הילדים גם מרוויחים שיעור חשוב לחיים -  על שמחה במה שיש, על כמה עושר נמצא מסביבם בדברים היומיומיים, ועל זה שהם לגמרי מסוגלים להכין וליצור בעצמם!

משלוח מנות - מגדל מקופסאות טונה - הדרכה בתמונות

לפעמים נדמה לי שהחיים שלי הם כמו משימה ארוכה במיוחד במסטר שף. 
למשל, נניח שרגע לפני שהנשמה שלי ירדה לעולם, נעמד מולי הבורא (בתפקיד חיים כהן) ואמר: 'לפנייך מאה ועשרים שנים בהם תוכלי להכין כמה משלוחי מנות שתרצי. עומד לרשותך עולם מלא בחומרי גלם נהדרים ואיכותיים.
אולם, שימי לב, המשימה שלך היא להכין כמה שיותר סוגים שונים של משלוחי מנות מקופסאות שימורים! משלוחי מנות שחומר הגלם העיקרי בהם הוא קופסת שימורים!
מוכנההה? (כן!)
קדימה- צאי לדרך!
בהצלחה---

אם בא לכן לראות את משלוחי המנות הקודמים שהכנתי מקופסאות שימורים אתן מוזמנות להציץ כאן וכאן,
והפעם הכנתי הדרכה קלה למשלוח מנות מרשים במיוחד – מגדל מקופסאות טונה:

א.       מסירים את החלק החד מקופסאות הטונה באמצעות פותחן מתאים.

ב.      צובעים את הקופסאות בצבע ספריי במקום מאוורר היטב.

ג.       חותכים רצועות קארדסטוק (נייר מעוצב) ברוחב הקופסה, ובאורך ההיקף שלה = 3.1 ס"מ על 27 ס"מ. הרצועות האלה יעטפו את הצד החיצוני של הקופסאות.
בגלל שהקופסאות יעמדו זו על גבי זו, כדאי לתכנן את הרצף שלהן מראש

ד.      בשלב זה הדבקתי מדבקות על הרצועות כדי להוסיף עניין וליצור קשר בין הקופסאות.

ה.      מדביקים את רצועות הנייר על הצד החיצוני של הקופסאות. אני השתמשתי בדבק דו"צ חזק. אפשר להשתמש גם בדבק נוזלי.

ו.        עוברים להכנת המכסה: מסמנים בעיפרון שני עיגולים על חתיכת צ'יפבורד (קרטון אפור דחוס).
את העיגול הראשון נסמן בעזרת צידה העליון של קופסת הטונה, ונגזור סביב הסימון מבחוץ. באופן זה ייצא לנו עיגול גדול מעט מקוטר הקופסה.
את העיגול השני נסמן בעזרת צידה התחתון של הקופסה, ונגזור סביב חלקו הפנימי של הסימון. כך נקבל עיגול קטן מעט מקוטר הקופסה.

ז.       נצבע את עיגולי הצ'יפבורד, נשים לב שצבענו גם את הקצוות היטב (כך שגם במבט מן הצד הקרטון יראה צבוע).

ח.      נגזור שני עיגולים מקארדסטוק מדוגם, בגודל עיגול הקרטון הקטן.

ט.      נדביק כל אחד מעיגולי הנייר על עיגול קרטון אחד (בעיגול הקרטון הגדול עיגול הנייר לא יכסה את כל שטח הקרטון ותיווצר מסגרת דקה סביב לעיגול הנייר).

י.        בשלב זה אפשר להוסיף קישוטים על עיגול הקרטון הגדול, שיהיה חלקו החיצוני של המכסה. אני הדבקתי עיגול קטן ובמרכזו נעצתי בראד (סיכה מתפצלת).

יא.    מורחים דבק על צדו הפנימי של עיגול הקרטון הקטן ומדביקים לצדו הפנימי של העיגול הגדול.

יב.    מומלץ לחזק את ההדבקה עם אטבי ברזל עד לייבוש. והמכסה מוכן!

יג.     ממלאים את הקופסאות בדברים טובים, עורמים במגדל, מכסים את הקופסה העליונה במכסה שהכנו, וקושרים בסרט.

 פורים שמח!

רגל שבורה וגבס מעוצב

פעם אחת, ילד אחד שבר את הרגל שלו.
טוב, הוא לא ממש שבר אותה לעצמו, בטח שזה לא היה בכוונה, וזה ממש לא היה באשמתו.
ננסה אחרת;
פעם אחת נשברה לילד אחד הרגל.
זה היה בנר שישי של חנוכה.
משום מה השבר הזה גרר אחריו אשפוז של חמישה ימים (ממתי מאשפזים על שבר ברגל?! ממתי?!). בהתחלה שמו לילד רק חצי גבס, ורק ביום השלישי לאשפוז הילד זכה סוף סוף בגבס שלם ואמתי, מכף רגל ועד...

הילד היה עסוק בעיקר בכאבים ועייפות שאין לה שיעור, אבל האמא של הילד לא יכלה שלא לראות את הפוטנציאל שהיה טמון במשטחי הגבס העצומים הללו.
במחשבה לאחור אולי היא הייתה מעט נודניקית, כשהיא אמרה לילד כל שתי דקות – 'תרשה לי לקשט לך את הגבס?' או 'אני חייבת לקשט לך את הגבס!' או 'אני לא מצליחה להפסיק לתכנן איזה קישוט נעשה לך בגבס'. למרות מצבו הקשה, הילד היה מנומס ביותר, ורק עיקם מעט את פיו ונאנח בשקט.

הימים חלפו, הכאבים הפכו לגירודים והעייפות הפכה לשעמום.
לפנות צהריים אחד, בעודו רבוץ על הספה, הילד אמר לאמא שלו: "אבל איך תקשטי לי את הגבס?!".
או אז האם הבינה, שבאה העת לשלוף את המחשב ולהתחיל לתכנן. היא התיישבה על כורסה ליד הילד ונתנה לו לבחור אימג' כלבבו. לאחר מחשבות על כדורגל, השתעשעות בדינוזאורים והצצה על כלי רכב, נפל הפור על איש שלג חביב למראה. בחירה נהדרת יש לציין, כי הוא הטיפוס המתאים ביותר לצבע הגבס הלבן. 

ההמשך כבר שייך לריטואל המוכר, ועל כן אמעיט במילים –
א. חיתוך במכונת החיתוך (חשוב להשתמש בויניל איכותי שיידבק היטב לגבס, וישמור על מינימום זליגות של צבע מחוץ לקוי המתאר).
ב. הדבקת הויניל על הגבס.
ג. צביעה בצבע אקרילי בעזרת ספוג. מתחילים מהצבע הבהיר והעיקרי, ומוסיפים נגיעות עדינות מהצבעים הכהים יותר.
ד. לאחר ייבוש - מסירים את המדבקות בהתרגשות ובצהלות.

*אזהרה: המדגים הוא פעלולן מקצועי. אל תנסו את זה בבית*.

מחברת המתכונים שלי

אתן מודאגות, אני יודעת... אתן שואלות את עצמכן 'מה קרה בסוף'? האם שרה הצליחה להתגבר על הרגש האימהי של הזנחה עצמית, ודאגה לעצמה סוף סוף למחברת מתכונים? או שאולי היא מצאה לעצמה מיליון ואחד דברים שחייבים להיעשות באופן בהול, במקום לטפל במה שהיא עצמה זקוקה לו?

אז האמת היא שקצת תיחמנתי פה, וניסחתי את הדברים באופן כזה, שגרם לי לחשוב שאני עושה משהו כללי, בעוד שלאמיתו פשוט ישבתי והכנתי לעצמי את המחברת הנחשקת. סיפרתי לעצמי שאני מכינה את המחברת  כ'דוגמה לסדנה', טיעון שאין משכנע ממנו... וכדי שאני לא אשים לב לתרמית, אפילו ארגנתי סדנה אצלי בבית, והרי לי תרוץ סופר משכנע.
אז הייתה סדנה נהדרת, ויש לי מחברת מתכונים חדשה, וכל האישיויות המפוצלות שלי מאושרות עד הגג!

וכמו שהבטחתי (כאן) – באמת הכנתי גרסה משודרגת.
קודם כל במידות שהן 6*9 אינץ' (מחברת A5  ) , במקום 4.25*5.5 שהיה קצת קטן מידי.
בנוסף עטפתי את המעמד לראשונה בחיי בנייר אפלין במקום בקארדסטוק. האפלין הוא נייר דק בהשוואה לקארדסטוק, הוא גמיש וחזק ומותאם במיוחד לעבודות כריכה. ההדבקה שלו נעשית על ידי מריחה של דבק פלסטי (PVA) על כל שטח הנייר (בניגוד למריחה חלקית של דבק על הקארדסטוק, כפי שעשיתי בעבר). הכריכה יצאה פשוט מקצועית, כמו כריכה אמתית של ספר, ואני הפכתי לחסידה נלהבת!
עוד דבר שעשיתי הוא לחורר את החורים לטבעות במרחק של מחורר משרדי רגיל, כך שאוכל להוסיף דפים בקלות במידת הצורך.

את המדבקות חתכתי מויניל בעזרת הקריקט.

אם אהבתן את המחברת, ובא לכן גם להכין כזאת, תוכלו לקנות קיט ליצירת מחברת כזו אצל חיים בסדריה (לצערי אני לא מקבלת אחוזים, אבל אני לגמרי חושבת שאני הכנסתי לו לראש את הרעיון, כשהזמנתי אצלו את החומרים חתוכים לפי מידה לסדנה שלי. ואיזה כיף שזה הבלוג שלי כאן, ואני יכולה לטעון מה שבא לי, בלי שהוא יכול אפילו להכחיש...) 

ואם כל הסיפור הזה עשה לכן חשק לסדנה, אתן הכי בעולם מוזמנות ליצור קשר
במייל sararaanan@gmail.com, גם וואצ-אפ יהיה מצויין - 0545665851. 

אם תגיבו אדע שקראתן, ואם תגידו שאהבתן את הכתיבה, אדע גם את זה.

בקיצור - אשמח לתגובות.

אפרד באיחולי חורף חמים וגדוש מרקים (ואנשים שהם לא אתן שישטפו את הסירים).