משלוח מנות - מגדל מקופסאות טונה - הדרכה בתמונות

לפעמים נדמה לי שהחיים שלי הם כמו משימה ארוכה במיוחד במסטר שף. 
למשל, נניח שרגע לפני שהנשמה שלי ירדה לעולם, נעמד מולי הבורא (בתפקיד חיים כהן) ואמר: 'לפנייך מאה ועשרים שנים בהם תוכלי להכין כמה משלוחי מנות שתרצי. עומד לרשותך עולם מלא בחומרי גלם נהדרים ואיכותיים.
אולם, שימי לב, המשימה שלך היא להכין כמה שיותר סוגים שונים של משלוחי מנות מקופסאות שימורים! משלוחי מנות שחומר הגלם העיקרי בהם הוא קופסת שימורים!
מוכנההה? (כן!)
קדימה- צאי לדרך!
בהצלחה---

אם בא לכן לראות את משלוחי המנות הקודמים שהכנתי מקופסאות שימורים אתן מוזמנות להציץ כאן וכאן,
והפעם הכנתי הדרכה קלה למשלוח מנות מרשים במיוחד – מגדל מקופסאות טונה:

א.       מסירים את החלק החד מקופסאות הטונה באמצעות פותחן מתאים.

ב.      צובעים את הקופסאות בצבע ספריי במקום מאוורר היטב.

ג.       חותכים רצועות קארדסטוק (נייר מעוצב) ברוחב הקופסה, ובאורך ההיקף שלה = 3.1 ס"מ על 27 ס"מ. הרצועות האלה יעטפו את הצד החיצוני של הקופסאות.
בגלל שהקופסאות יעמדו זו על גבי זו, כדאי לתכנן את הרצף שלהן מראש

ד.      בשלב זה הדבקתי מדבקות על הרצועות כדי להוסיף עניין וליצור קשר בין הקופסאות.

ה.      מדביקים את רצועות הנייר על הצד החיצוני של הקופסאות. אני השתמשתי בדבק דו"צ חזק. אפשר להשתמש גם בדבק נוזלי.

ו.        עוברים להכנת המכסה: מסמנים בעיפרון שני עיגולים על חתיכת צ'יפבורד (קרטון אפור דחוס).
את העיגול הראשון נסמן בעזרת צידה העליון של קופסת הטונה, ונגזור סביב הסימון מבחוץ. באופן זה ייצא לנו עיגול גדול מעט מקוטר הקופסה.
את העיגול השני נסמן בעזרת צידה התחתון של הקופסה, ונגזור סביב חלקו הפנימי של הסימון. כך נקבל עיגול קטן מעט מקוטר הקופסה.

ז.       נצבע את עיגולי הצ'יפבורד, נשים לב שצבענו גם את הקצוות היטב (כך שגם במבט מן הצד הקרטון יראה צבוע).

ח.      נגזור שני עיגולים מקארדסטוק מדוגם, בגודל עיגול הקרטון הקטן.

ט.      נדביק כל אחד מעיגולי הנייר על עיגול קרטון אחד (בעיגול הקרטון הגדול עיגול הנייר לא יכסה את כל שטח הקרטון ותיווצר מסגרת דקה סביב לעיגול הנייר).

י.        בשלב זה אפשר להוסיף קישוטים על עיגול הקרטון הגדול, שיהיה חלקו החיצוני של המכסה. אני הדבקתי עיגול קטן ובמרכזו נעצתי בראד (סיכה מתפצלת).

יא.    מורחים דבק על צדו הפנימי של עיגול הקרטון הקטן ומדביקים לצדו הפנימי של העיגול הגדול.

יב.    מומלץ לחזק את ההדבקה עם אטבי ברזל עד לייבוש. והמכסה מוכן!

יג.     ממלאים את הקופסאות בדברים טובים, עורמים במגדל, מכסים את הקופסה העליונה במכסה שהכנו, וקושרים בסרט.

 פורים שמח!

רגל שבורה וגבס מעוצב

פעם אחת, ילד אחד שבר את הרגל שלו.
טוב, הוא לא ממש שבר אותה לעצמו, בטח שזה לא היה בכוונה, וזה ממש לא היה באשמתו.
ננסה אחרת;
פעם אחת נשברה לילד אחד הרגל.
זה היה בנר שישי של חנוכה.
משום מה השבר הזה גרר אחריו אשפוז של חמישה ימים (ממתי מאשפזים על שבר ברגל?! ממתי?!). בהתחלה שמו לילד רק חצי גבס, ורק ביום השלישי לאשפוז הילד זכה סוף סוף בגבס שלם ואמתי, מכף רגל ועד...

הילד היה עסוק בעיקר בכאבים ועייפות שאין לה שיעור, אבל האמא של הילד לא יכלה שלא לראות את הפוטנציאל שהיה טמון במשטחי הגבס העצומים הללו.
במחשבה לאחור אולי היא הייתה מעט נודניקית, כשהיא אמרה לילד כל שתי דקות – 'תרשה לי לקשט לך את הגבס?' או 'אני חייבת לקשט לך את הגבס!' או 'אני לא מצליחה להפסיק לתכנן איזה קישוט נעשה לך בגבס'. למרות מצבו הקשה, הילד היה מנומס ביותר, ורק עיקם מעט את פיו ונאנח בשקט.

הימים חלפו, הכאבים הפכו לגירודים והעייפות הפכה לשעמום.
לפנות צהריים אחד, בעודו רבוץ על הספה, הילד אמר לאמא שלו: "אבל איך תקשטי לי את הגבס?!".
או אז האם הבינה, שבאה העת לשלוף את המחשב ולהתחיל לתכנן. היא התיישבה על כורסה ליד הילד ונתנה לו לבחור אימג' כלבבו. לאחר מחשבות על כדורגל, השתעשעות בדינוזאורים והצצה על כלי רכב, נפל הפור על איש שלג חביב למראה. בחירה נהדרת יש לציין, כי הוא הטיפוס המתאים ביותר לצבע הגבס הלבן. 

ההמשך כבר שייך לריטואל המוכר, ועל כן אמעיט במילים –
א. חיתוך במכונת החיתוך (חשוב להשתמש בויניל איכותי שיידבק היטב לגבס, וישמור על מינימום זליגות של צבע מחוץ לקוי המתאר).
ב. הדבקת הויניל על הגבס.
ג. צביעה בצבע אקרילי בעזרת ספוג. מתחילים מהצבע הבהיר והעיקרי, ומוסיפים נגיעות עדינות מהצבעים הכהים יותר.
ד. לאחר ייבוש - מסירים את המדבקות בהתרגשות ובצהלות.

*אזהרה: המדגים הוא פעלולן מקצועי. אל תנסו את זה בבית*.

מחברת המתכונים שלי

אתן מודאגות, אני יודעת... אתן שואלות את עצמכן 'מה קרה בסוף'? האם שרה הצליחה להתגבר על הרגש האימהי של הזנחה עצמית, ודאגה לעצמה סוף סוף למחברת מתכונים? או שאולי היא מצאה לעצמה מיליון ואחד דברים שחייבים להיעשות באופן בהול, במקום לטפל במה שהיא עצמה זקוקה לו?

אז האמת היא שקצת תיחמנתי פה, וניסחתי את הדברים באופן כזה, שגרם לי לחשוב שאני עושה משהו כללי, בעוד שלאמיתו פשוט ישבתי והכנתי לעצמי את המחברת הנחשקת. סיפרתי לעצמי שאני מכינה את המחברת  כ'דוגמה לסדנה', טיעון שאין משכנע ממנו... וכדי שאני לא אשים לב לתרמית, אפילו ארגנתי סדנה אצלי בבית, והרי לי תרוץ סופר משכנע.
אז הייתה סדנה נהדרת, ויש לי מחברת מתכונים חדשה, וכל האישיויות המפוצלות שלי מאושרות עד הגג!

וכמו שהבטחתי (כאן) – באמת הכנתי גרסה משודרגת.
קודם כל במידות שהן 6*9 אינץ' (מחברת A5  ) , במקום 4.25*5.5 שהיה קצת קטן מידי.
בנוסף עטפתי את המעמד לראשונה בחיי בנייר אפלין במקום בקארדסטוק. האפלין הוא נייר דק בהשוואה לקארדסטוק, הוא גמיש וחזק ומותאם במיוחד לעבודות כריכה. ההדבקה שלו נעשית על ידי מריחה של דבק פלסטי (PVA) על כל שטח הנייר (בניגוד למריחה חלקית של דבק על הקארדסטוק, כפי שעשיתי בעבר). הכריכה יצאה פשוט מקצועית, כמו כריכה אמתית של ספר, ואני הפכתי לחסידה נלהבת!
עוד דבר שעשיתי הוא לחורר את החורים לטבעות במרחק של מחורר משרדי רגיל, כך שאוכל להוסיף דפים בקלות במידת הצורך.

את המדבקות חתכתי מויניל בעזרת הקריקט.

אם אהבתן את המחברת, ובא לכן גם להכין כזאת, תוכלו לקנות קיט ליצירת מחברת כזו אצל חיים בסדריה (לצערי אני לא מקבלת אחוזים, אבל אני לגמרי חושבת שאני הכנסתי לו לראש את הרעיון, כשהזמנתי אצלו את החומרים חתוכים לפי מידה לסדנה שלי. ואיזה כיף שזה הבלוג שלי כאן, ואני יכולה לטעון מה שבא לי, בלי שהוא יכול אפילו להכחיש...) 

ואם כל הסיפור הזה עשה לכן חשק לסדנה, אתן הכי בעולם מוזמנות ליצור קשר
במייל sararaanan@gmail.com, גם וואצ-אפ יהיה מצויין - 0545665851. 

אם תגיבו אדע שקראתן, ואם תגידו שאהבתן את הכתיבה, אדע גם את זה.

בקיצור - אשמח לתגובות.

אפרד באיחולי חורף חמים וגדוש מרקים (ואנשים שהם לא אתן שישטפו את הסירים).

אלבום ברכות לבר-מצווה

אותה אחת שקראה את הבלוג שלי בתשומת לב ודקדוק כבר יודעת שאחד מאחי גר בארה"ב לעת עתה, אבל לכל אותן היתר שפספסו את העובדה החשובה הזו אספר – אחד מאחי גר בארה"ב לעת עתה.
לפני שנתיים הוא העמיס את עצמו, את אשתו וארבעת ילדיו, והלך להגשים את שאיפותיו האקדמיות בחוצלארץ. עברו הימים ובכור בניו, איתן (שהוא גם בכור אחייני כי לפניו יש רק טריליון אחייניות), חגג בר-מצווה. את האירוע המרגש, הוחלט לציין ברוב משפחה וחברים כאן בארץ.
לרגל המאורע, נדרשתי כמובן לשאלה ה-כה-מאוד-קריטית:
אלבום ברכות ותמונות מתנה לבר-מצווה – כן-או-לא?



למה כן?
כי בתור אחד שגר רחוק, אולי הוא ישמח לקחת אתו מזכרת ממשית מהאנשים האהובים עליו, כזו שאפשר לדפדף בה, לקרוא ולהיזכר.
כי בתור אחד שאמור לחזור לכאן בסוף, אולי הוא ירצה לבקש מהחברים שלו בארה"ב לכתוב לו ברכות, שהוא יוכל לשמור באלבום, ולקחת אתו כמזכרת משם לכל החיים...



למה לא?
כי בדרך כלל ילדים בגיל הזה שמחים יותר לקבל במתנה אולר, או טאבלט או אין-לי-מושג-מה-אני-לא-מעודכנת.
כי זה טונות של עבודה ושל חומרים יקרים להחריד שקצת מביך להעמיס על מישהו שבכלל לא רוצה את זה.
כי זה משהו שאי אפשר להחליף או להחזיר לחנות, ואם הם לא יאהב, זה קצת טיפטיפה טיפונת מבאס, במיוחד בשבילו, כי הוא יצטרך לשחק אותה שהוא ממש מתלהב, למרות שזה באמת איום ונורא בעיניו.



בקיצור, הבנתן את הרעיון... תודו שכף המאזניים נוטה כאן לגמרי לצד הבנגד.
אז איך בכל זאת החלטתי שכן?
פשוט החלטתי לנסח את הדברים אחרת. במקום לחשוב מה הוא רוצה (משהו שאין לי דרך לדעת), החלטתי לחשוב מה אני רוצה (גם כן עניין מסובך, אבל בהחלט אפשרי).

והרי הניסוח המחודש:
אני רוצה להכין לאיתן אלבום ברכות לבר-מצווה, מכיוון שזו נראית לי מתנה בעלת ערך, בה הוא יוכל לשמור ברכות מהקרובים אליו בארץ ובחו"ל, כמזכרת לכל החיים.
אני מוכנה להשקיע מאמץ וחומרים באלבום הזה, מכיוון שאני נהנית מאוד מההכנה, ומאמינה שהתוצר מיוחד ומשמעותי.
האם הוא יאהב? האם הוא יתחבר? אני מקווה שכן, אבל גם אם לא, זה בסדר.
(האמת לאמיתה היא שגם ההורים שלו עודדו אותי בכיוון החיובי, כך שהייתה לי רוח גבית נהדרת לעניין הזה).

ולמה אני מספרת לכן בכלל את כל הביחבוש הזה?!
מכיוון שדילמת 'כן או לא מתנה בעבודת יד', מעסיקה הרבה יוצרות, ולכן אני חשה צורך לשתף בהתמודדות שלי עם העניין. ובגלל שלמרות שהאלבום הזה שלי זכה להמון אהבה, הערכה ופרגון, אני מוצאת כל כך הרבה פוסטים של אכזבה ותסכול ממקרים בהם ניתנה מתנה בעבודת יד, והצד המקבל לא הראה מספיק התלהבות והערכה להשקעה המטורפת שבתוצר. 

אז בוא נשים את הדברים על השולחן – כמה שעות מחשבה ואהבה שלא נשקיע בהכנה של אלבום/תמונה/משזהלאיהיה בסוף זה רק אלבום/תמונה/משזהלאיהיה ולא יותר. מבחינת מקבל המתנה זה כזה "אה, אלבום! נחמד...אלבום...את הכנת?! אה, יפה. תודה". אין לו שמץ של סיכוי להבין בכלל כמה השקעה מוגזמת טמונה באלבום שהוא מחזיק ביד, ות'אמת זה בכלל לא רלוונטי, כי הבחירה להכין דווקא מוצר בעבודת יד היא הבחירה האישית שלי, כי זה מה שאני אוהבת, ומזה אני נהנית. 

אז כן, יש ערך למתנה עבודת יד, כי זה ייחודי, ואישי וכל זה... וסבבה, ועדיין...
כדאי לא להגזים בערך שלה, ולתת אותה בענווה ואהבה, כדי לשמח בפשטות ובלי ציפייה לתמורה.

מה דעתכן? ממש ממש מאוד אשמח לשמוע עד כמה מה שכתבתי כאן מעצבן אתכן... 

לסיום - החלטתי לאזור אומץ ולצלם את האלבום בווידאו, כדי שתוכלו לראות את כל הפתיחות הרבות שלו.
בגלל שזה סרטון ראשון ואני הכי מתפדחת בעולם, אתן מוזמנות לשקר לי כאן ללא מצמוץ ולספר לי כמה הסרטון נהדר וכמה הדיבור שלי רהוט...

תהנו!

מחברת מתכונים עם מעמד

שלום. שמי שרה שקל, ואני בלבוסטע בלי מחברת מתכונים.  

איך קורה מחדל כזה?!
מעשה שהיה כך היה...
לפני איזה זמן, הייתה בביתנו מכת מקקים.
בא המדביר, צעק 'גרמנים', ויצא למתקפה (את סיפור הקרב המלא תוכלו לקרוא כאן).
מה מסתבר? הגרמנים חובבים גדולים של ארגזים וקופסאות. עובדה זו אילצה אותנו במהלך טיהור המטבח, להשליך את כל הקופסאות אל הפח. בתוך כל המושלכים הייתה גם קופסת המתכונים האהובה שלי, שקיבלתי מתנה מאמי לחתונה (אויה, עם כל המתכונים שלי בתוכה).
מאז אני בלבוסטע בלי מחברת מתכונים. אומנם אני מתאוששת לאט מהמכה (תודה ששאלתם), ואוספת מתכונים חדשים, אבל במקום שיהיו מסודרים כראוי, הם שוכבים להם בתפזורת מבישה על המדף.

אז החלטתי: אני רוצה מחברת מתכונים חדשה. אבל, אם כבר – אז כבר, היא צריכה לענות לי על כמה תנאים:
א. אני רוצה להכין אותה בעצמי (ברור וכמובן).
ב. צריכים להיות בה חוצצים.
ג. אפשרות להוסיף דפים במידת הצורך.
ד. (הכי מאתגר) מחברת עומדת לנוחות הקריאה בשעת העבודה.

הפכתי בעניין כה וכה, התלבטתי והתחבטתי, תכננתי וחשבתי ואז נתקלתי בתמונה של מחברת המתכונים המושלמת של רינת. 'גלינג, גלינג' צלצלו הפעמונים, ואני ידעתי שמצאתי את שאהבה נפשי.
וכך שמחה ומאושרת פניתי להכין מחברת מתכונים מתנת יום-הולדת לאחי.
 (??????? פסיכולוג לכאן דחוף. תודה).   

המחברת כאן להתרשמותכן, ואל תדאגו לי יותר מידי, בקרוב ממש אחזור לחדר היצירה ואכין גם לי אחת (משופרת, כי את הטעויות עשיתי כבר על הראשונה).

לאלה מביננו שאוהבות מיקס מדיה – אתאר את תהליך יצירת הכריכה.

א. שכבה ראשונה הדבקתי הגדרות מילוניות שקשורות לאוכל ממילון ישן, וגזירים של דפים מדוגמים.
ב. מריחה עדינה של ג'סו לבן.
ג. צביעה עם דיו דיסטרס חום דרך סטנסיל מעוינים.
ד. נגיעות צבע פה ושם עם טושי זיג, ג'לטוס ושות'...
ה. שכבות של נייר (הנייר האדמדם קיבל את צבעו מפפריקה!!!!), תחרה וחיתוכי נייר.
ו. חיתוכים של מזלג וכפית שחתכתי מקרטון (בעזרת הקריקט), וצבעתי עם ג'לטוס.
ז. הכותרת – (אזהרה: מסבירים כאן בדיחה) – משחק מילים עם השם של אח שלי 'חגי יוסף'.
ח. לבסוף הדבקתי ציפורן בעזרת דבק חם, ומאז אני מתפללת שתחזיק מעמד.

עוצרת כאן כי הגיע הזמן ללכת לישון. אשמח לענות לשאלות, אז שוטו חופשי.

חורף טוב!  

אלבום 'זיכרונות משירת הים'

עד לפני שתים עשרה שנים אח שלי גר ביישוב פצפון, קסום ופסטורלי, שעמד ממש על שפת הים התיכון, בגוש קטיף – שירת הים.
לפני שתים עשרה שנה, באמצע חודש אב, באו לפנות את תושבי שירת הים מביתם, במסגרת פינוי גוש-קטיף. ביום הפינוי אח שלי ואשתו לא היו בבית, כי באותו הזמן בדיוק נולדה ביתם הבכורה – אמונה ברכה.
אחרי שאמונה נולדה, ניסיתי לדמיין לעצמי (הייתי אז איפה שהוא על התפר בין נערה בוגרת לבחורה צעירה), איזו מין הרגשה זו לגדול בצל ילדות שהייתה אמורה להיות שלך, אבל נלקחה ממש ברגע שנולדת. בעקבות המחשבות האלה, כתבתי שיר, והקדשתי אותו לאמונה. השיר נקרא "דייגת בדימוס" (מוסיפה אותו בסוף הפוסט למתעניינות). השיר מתאר אותה יושבת במרפסת הבית, מול כלוב התוכונים, שמספרים לה על הבית הישן על החוף.

כדרכו של הזמן, השנים חלפו, ולפני כמה שבועות מלאו לאמונה שתים עשרה. עובדה זו הפכה את אמונה, לפי כל כללי הטקס, לילדת בת-מצווה.
בהתייעצות עם אימה החלטתי להכין לה במתנה אלבום בו מוגש לה לראשונה השיר שכתבתי לה, יחד עם תמונות מתאימות מאז. 

ניסיתי לשלב בעיצוב האלבום קלילות שמתאימה לילדת בת מצווה, יחד עם נגיעות וינטג' שיעניקו ניחוח נוסטלגי של זיכרונות. מדובר משילוב לא לגמרי שגרתי שהפך את העיצוב למאתגר מאוד.
אתגר נוסף היה נעוץ בתמונות, שלמרות שהן בעלות ערך אישי מאוד גדול, חלקן באיכות לא כל כך טובה.

הקדשתי מחשבה רבה איך לבנות את האלבום, ולסדר את התמונות, באופן 'שיספר סיפור' קוהרנטי, ויצליח להעביר את הרעיון שעומד מאחוריו.
 בסופו של דבר התקבל אלבום של שתי כפולות – הראשונה מוקדשת לתמונות של שירת הים והחוף, והשנייה מוקדשת לשיר, בליווי תמונות של התוכונים, ושל אמונה הפעוטה יושבת על שרפרף ומביטה בתוכונים שבכלוב.

מתחת התמונה של אמונה המחייכת, מסתתר השיר, ומתחת לתמונה עם השרפרף מסתתר כיס ובו מכתב לאמונה. 

במגבלות הזמן שעמד לרשותי, ובהתחשב במורכבות האתגר, אני מרוצה מאוד מן התוצאה. במיוחד, אני שמחה, שהצלחתי "לגייס" את הטכניקות היצירה שלמדתי בשנים האחרונות, ולבטא דרכן רעיון, שיש בו משהו שהוא מעבר ל'רק עיצוב יפה'...

הנה עוד כמה תמונות של האלבום להתרשמות - 

והנה השיר:

דיגת בדימוס

אֶת סִפּוּרֵי טְרוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלָּךְ

אַתְּ שׁוֹלָה מִבֵּין סוֹרְגֵי הַכְּלוּב בַּמִּרְפֶּסֶת

הֵם נִבְנִים כְּמוֹ בַּיִת עַל הַחוֹף

צִיּוּצִים צְרוּדִים מְגַלִּים אֶת הַפְּתָחִים

וְנוֹצוֹת מְרַפְרְפוֹת תְּנוּעָה בַּמִּסְדְּרוֹן

תּוּכִּיָה עִם מַקּוֹר שָׁבוּר אוֹמֶרֶת

שֶׁאַחֲרֵי הַכֹּל חַיָּבִים לְהַמְשִׁיךְ

כְּמוֹ גַּלִּים נֶאֱמָנִים לַשָּׂפָה

מִבְּלִי לַעֲצֹר

בֵּינְתַיִם

אַתְּ עוֹסֶקֶת בְּתִקּוּן חֹרִים בָּרֶשֶׁת

וְלִפְעָמִים כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן אַתְּ בִּמְיֻחָד

אוֹהֶבֶת

לְחַלֵּץ מִמֶּנָּה קוֹנְכִיּוֹת

בַּהַצְמָדָה הָעִקֶּשֶׁת שֶׁל הַצְּעָקָה שֶׁלָּהֶן אֶל תּוֹךְ הָאֹזֶן

אַתְּ מַצְלִיחָה לְהַאֲמִין שֶׁבְּתוֹכֵךְ הִיא

תִּקָּרֵשׁ לַגּוּף