תמונה על לוח עץ

הכנתי את התמונה הזו לאתגר החודש של Mixed Media Place: March challenge.

זו תחושה נורא נחמדה להשתתף באתגר מחו"ל. כל האינטרקונטיננטליה מדגדגת לי כאן וכאן וכאן...  
מכל מקום, כשהסתכלתי על לוח ההשראה לאתגר, מעבר לפלטת הצבעים המקסימה, ראיתי את הנערה הקשוחה הזו, את ההרים ואת הכפור. 

כל אלה העלו בי הרהורים על אומץ ועל חוסן נפשי. לבסוף נזכרתי במילים, שהן חלק משיר שכתבתי מזמן לחברה שחוותה אובדן, ומן הסתם שמעה לא מעט מלמולי "תהיי חזקה" רחומים. 

בסיס התמונה הוא לוח עץ דק, בגודל "7*"7 (אינץ'), שאספתי אי-אז לאוסף הגרוטאות שלי.
דבר ראשון מרחתי ג'סו לבן על הלוח, באופן 'מרושל', כדי להשאיר שולי עץ מבצבצים.  לאחר מכן הדבקתי סרטי יוטה ותחרה, וחוטי פשתן מגולגלים. באקט נדיר, אפילו צילמתי את העבודה בשלב הזה.
אני חושבת שבחרתי להדביק דווקא בדים, כדי ליצור תחושה עוטפת ומחממת, המתאימה לאקלים החורפי הנושב מלוח ההשראה.

על השכבה הזו סידרתי והדבקתי את האלמנטים.
על הכל מרחתי בעדינות עוד שכבה של ג'סו, וצבעתי בעזרת מיסטים. המסטים הם שפריצרים של צבע, שהגיעו אלי לפני שבוע, וזו ההתנסות הראשונה שלי בהם.

אחרי כל זה הדבקתי את המילים, הוספתי חוטי פשתן לא צבועים, ואת הנוצות. לדעתי הוספה של מעט אלמנטים שלא נצבעו במיסטים, ממש מחייה את התמונה. בלעדיהם היא הייתה נראית כמו פנים של בחורה שמרחה על הפרצוף שלה טונות של מייק-אפ, וכבר לא רואים לה תווי פנים, אלא רק מין מסכה...

 

משלוח מנות מקופסאות טונה

כל שנה מחדש אני שוברת את הראש בשאלה השולית הבאה: 
 איך אני מכינה משלוח מנות שהוא גם טעים, גם אסתטי, גם זול וגם קל להכנה (רצוי מאוד שהוא יהיה גם ממוחזר).
משום מה אני לא מוותרת על אף אחד מהפרמטרים, והתוצאה - שבועיים של כאב ראש חריף ועצבנות במינון גבוה... 
 המזל הוא שלמטרד הזה יש דד-ליין מאוד ברור, וברגע שמשלוח המנות האחרון נמסר, רוחי הטובה שבה אלי...

אחרי שבשנה שעברה הכנתי משלוח מנות מושקע בהגזמה (היה כיף, אני לא מתלוננת), השנה הצלחתי ליצור משלוח מנות שדי התקרב לרף השאיפות הבלתי אפשרי שפרטתי קודם -
העלויות סבירות לגמרי. עלויות החומרים לא עולות על 5 ₪ למשלוח, אבל אפשר גם בהרבה פחות (תלוי כמה יקר סטאק הקארדסטוקים שתבחרו לעבוד איתו). ועליות המצרכים מגיעות לסדר גודל של כ-10 ₪ למשלוח.
תהליך ההכנה, גם הוא לא מסובך במיוחד. כמה מגשי נייר פשוטים, קופסאות מצופות ברצועות נייר, ולחמניות תוצרת בית. באמת לא סיפור גדול.
לגבי הטעם – אין הנחתום וכו'... אבל אני ממש אוהבת לקבל ארוחת בוקר מוכנה, בתוך כל הבלגן הזה של 'בוקר פורים'.
והאסתטיקה – הרי היא לפנייך, מוזמנת לשפוט בעצמך!

למקרה שאהבת את הרעיון, קצת יותר פרטים כדי שתוכלי לאמץ:

לפני הכל התחילי לאסוף קופסאות טונה ריקות, בהקדם האפשרי, כי מן הסתם תזדקקי להרבה.

ולהכנה:
א. מכינים מגשי נייר בגודל "7*"7 (אינץ'), ובגובה "1.5. (אפשר להכין מראש)
חתכי קארדסטוק מדוגם בגודל "10*"10.
סמני קו קיפול בכל ארבע הפינות במרחק "1.5 מהקצה.
גזרי בשתי פאות נגדיות את סימני הקיפול עד המפגש עם קוי הקיפול האנכי להם.
קפלי לפי הקווים, והדביקי את הלשוניות שנוצרו ליצירת המגש.
(תעשי טובה לעצמך, ובמקום להתייאש מההסבר המילולי, תציצי באיור הזה, ותביני הכל...
המקור מכאן )

ב. מכינים את קופסאות הטונה. (אפשר להכין מראש)
הורידי את הקצוות החדים מהקופסאות, אם יש לך פותחן מתאים (אם לא – זהירות רבה כדי לא להיחתך!).
שטפי את הקופסאות היטב (4 קופסאות לכל משלוח).
חתכי רצועות קארדסטוק (משאריות הנייר ששימשו להכנת המגשים), ברוחב "1.25 ובאורך "10, כמספר הקופסאות.
הדביקי לאורך הצד האחורי של רצועות הנייר דבק דו-צדדי (אם אין לך - המתיני עם ההדבקה לשלב מאוחר יותר, והדביקי ישירות לקופסה עם דבק נוזלי).
 את הדבקת הרצועות לקופסאות עצמן, נעשה רק בהמשך, כיוון שאנחנו נשתמש בקופסאות כתבניות לאפיית הלחמניות.

ג. אופים לחמניות. (בליל פורים, או מראש ולשמור בהקפאה)
הכיני את הבצק המועדף עלייך.
חתכי נייר אפייה לרבעים, ורפדי את קופסאות הטונה בנייר כדי שלא יידבקו.
לאחר התפיחה, כדרי את הבצק לעיגולים והניחי בקופסאות. (במקור תכננתי שהלחמניות יתפחו באפייה, ויקבלו צורה ברורה של הקופסה עם בליטה חמודה החוצה כמו בקאפקייקס, אבל הכנסתי כדורי בצק קטנים מידי, ופספסתי את האפקט L ).
אפי את הלחמניות בתוך קופסאות הטונה על פי הוראות האפייה במתכון בו בחרת.
לאחר האפייה הוציאי את הלחמניות מהקופסאות וצנני על רשת.

ד. עיטוף הקופסאות ברצועות נייר. (אפשר מראש)
לאחר שהקופסאות התקררו מהאפייה, קחי את כל הקופסאות והדביקי עליהן את רצועות הנייר שחתכת מראש.

ה. סידור ואריזת המשלוחים. (בבוקר פורים)
בכל מגש נייר, הניחי שתי קופסאות ובתוכן לחמניות.
בקופסה נוספת שימי בזהירות גבינת שמנת, מבלי ללכלך את הנייר שעוטף את הקופסה.
בקופסה הרביעית סדרי כמה ירקות קטנים, רעננים ויפים (פלפלונים קטנים, צנוניות, פטריות, עגבניות שרי, בצלצולים ועוד כיד הדמיון הטובה עליך).
עטפי את המגש בצלופן, והוסיפי תגית קטנה עם ברכת "פורים שמח".

זה הכל, ואל תשכחי לצלם!
(אשמח מאוד לראות תמונה).

מקווה שהועלתי.
שרה.
  

סדרת תמונות לחדר תינוק

הינשוף הזה הוא אחד מהחיתוכים הראשונים שחתכתי בקריקט שלי. כשסיימתי לחתוך ולהרכיב אותו, החלטתי שהוא יהיה נהדר כחלק מסדרת תמונות שאכין כמתנה לנטע, אחיין שלי שזה אך נולד. אז חתכתי עוד כמה אלמנטים, חתכתי ניירות, הרכבתי, הצבתי, סובבתי, הוספתי תחרות, הדבקתי... ואז הגיע החלק הקשה ביותר – מסגרות!

בתור אחת שעובדת מהבית, אני כמעט ולא זזה לשום מקום. מאיפה ואיך אני אקנה מסגרות מתאימות?! אתגר אמתי.
ניסיתי לשלוח את בעלי לחפש, אך הוא כשל במשימה.
אז מה עושים?! לא עושים.
וכך שכבו להן התמונות במגירה. חיכו וחיכו וחיכו, עד שגיסתי היקרה הבינה שאם היא רוצה לראות את התמונות האלה אצלה, לפני שנטע יהיה בן חמש, היא חייבת לקחת את העניינים לידיים. וכך הלכה לה הבחורה, קנתה מסגרות (10 ₪ במקסטוק), צבעה בשחור והביאה אותן אלי לסיום המלאכה. 

מכאן ואילך הדרך לסיום הפרויקט הייתה קצרה.
וכך בגיל חמישה חודשים זכה נטע לקבל בטקס חגיגי את מתנת הלידה שלו.  

אם גם לך מתחשק להכין סדרת תמונות שכאלה, אבל את נטולת מכשיר חיתוך, אל תוותרי. את יכולה בקלות רבה למצוא גזרות מתאימות להדפסה באינטרנט, להדפיס אותן על דפים צבעוניים (או על דף לבן ולהשתמש בו כשבלונה), לגזור ולהדביק, ולהרכיב גם לך תמונות לתפארת.

עכשיו הגיע הזמן שאטפל גם בקירות חדר הילדים שלי.
קדימה לעבודה!

קופסת מתכת משודרגת

לפני פוסטותיים הזכרתי בסוגריים את הקריקט שלי, והנה הגיע הרגע לתת לה פוסט של כבוד.
בקיץ האחרון חגגתי יום הולדת שלושים, ובחרתי לעצמי מתנה מתאימה למעמד הנכבד – מכשיר חיתוך אלקטרוני – Cricut explore air . אם אתן רוצות לקרוא על הקריקט בפרוטרוט אתן מוזמנות לקרוא את סדרת המאמרים על הקריקט בבלוג של שירה מנור.
מודה ומתוודה, הרגשתי ממש מושחתת שאני זוממת על מכשיר כל כך יקר, ובכל זאת הרשיתי לעצמי קצת להתפנק, הרי לא בכל יום חוגגים יום הולדת שלושים!
הזמנתי את הקריקט באמאזון ושלחתי לבית של אחי בארה"ב. אחותי שנסעה לבקר אותו, הביאה אותה אלי כשחזרה.
קיבלתי את הקריקט לקראת ראש השנה, בתוך כל הלחץ של תחילת השנה והחגים. לקח לי זמן ולאט לאט אני לומדת את השימוש בתוכנה ואת השימוש בהגדרות החיתוך. בהתחלה הייתי מאוכזבת מכך שאני לא מצליחה להגיע לתוצאות מושלמות מיד בשימוש הראשון, עד שהבנתי שזה עניין של תרגול ולמידה.
גם עכשיו אני עוד מתלמדת, ועם הזמן אני צוברת עוד ידע והיכרות עם המכשיר, לצערי גם טועה הרבה בדרך... אבל כבר מצליחה להגיע לתוצאות שמשמחות אותי מאוד!



 הקופסה הזו היא אחת המשמחות.
קופסה ענתיקה ששכבה לנו בבית וחכתה לשיפוץ. שדרגתי אותה כמתנה לבעלי יום ההולדת. העיצוב הוא בהשראת התחביב המרכזי שלו (אם לא אובססיה J) – פוקר.
מצאתי ברשת אימג'ים של קלף וצ'יפים, ועיבדתי אותם לחיתוך בתוכנה. בנוסף השתמשתי בחיתוכי עלים שנשארו לי מפרויקט קודם , והרי לכן קופסה.

אחד הדברים המדליקים במכשיר הוא שאפשר ליצור קונספט שלם על ידי שימוש חוזר באותן צורות וחיתוכים, כך יצרתי עם חיתוך הקלף גם כרטיס ברכה תואם. ועל הדרך חתכתי גם מעטפה ברגע.

כל כך אוהבת את העובדה שהקריקט מאפשרת לי לעצב כמעט כל מה שעולה לי בדמיון, בלי להיות מוגבלת ותלויה במלאי האלמנטים המוכנים שיש לי בבית. 

מבטיחה לכן שעוד תשמעו ממנה רבות ונצורות,
ועד אז -
להתראות!

קופסה וכרית לסיכות תפירה, מקופסת טונה

יש לי חולשה לקופסאות.
אולי בזכות העובדה שמדובר בחפץ זמין וחינמי, שאחרי טיפול מסור, הופך כמעט תמיד לחפץ שימושי ופרקטי שכיף לשמור. 

הפעם בחרתי בקופסת טונה ריקה.
אחרי המהפך הייתה לי ביד קופסה עם כרית לסיכות תפירה. מתנה קטנה של תשומת לב לשכנה שחגגה יום-הולדת.
בתחתית הקופסה הדבקתי כמה מגנטים ששומרים שהסיכות לא יברחו לשום מקום.

תהליך ההכנה פשוט:
לכרית/מכסה –
א. גוזרים עיגול בד, ותופרים בתך פשוט ורחב בהיקף של העיגול, בסוף מושכים ויוצרים כיווץ.
ב. ממלאים באקרילן, וכדי ליצור תחתית שטוחה מכניסים פנימה עיגול קרטון בקוטר של כמה מ"מ יותר מקוטר קופסת השימורים.
ג. מיישרים את הקרטון, מסדרים את הכיווצים בפיזור סימטרי יחסית וסוגרים את הכיווץ בתפר.
ד. כדי לכסות את הכיווצים גוזרים קרטון נוסף קטן יותר, קטן בכמה מ"מ מקוטר הקופסא.
ה. רצוי לצבוע עם צבע אקרילי תואם בהיקף של עיגול הקרטון כי רואים אותו מעט גם לאחר החיבור.
ו. מדביקים על צד אחד של העיגול נייר מדוגם.
ז. מדביקים בצד השני סרט לסגירה. אפשר להשתמש בסרט אלסטי (שלא היה לי), וליצור מעין חבק שיעטוף את הקופסא. כך הסגירה תהיה הרמטית יותר.
ח. מדביקים את עיגול הקרטון לתחתית הכרית בעזרת דבק חם.

לקופסה-
א. למי שיש, בעזרת פותחן קופסאות מתאים - מסירים את השולים החדים של הקופסה . 
ב. צובעים את שולי הקופסה בג'סו, ולאחר ייבוש צובעים בצבע אקרילי תואם.
ג. חותכים ומדביקים רצועות נייר מדוגם בצד החיצוני והפנימי של הקופסה.
ד. מדביקים כמה מגנטים בתחתית הקופסה.
ה. מצפים את תחתית הקופסה בצד החיצוני והפנימי בנייר מדוגם. 

מקווה שמשהו מכל ההסבר הזה מובן J
בכל מקרה – אני כאן אם יש שאלות.

לחיי כל הקופסאות המטופלות שבדרך!

כרטיסי ATC

נכון  שגם אתן כבר גיליתן מזמן שכל הסצנה מתרחשת בעצם בפייסבוק, ושלכתוב בלוג זה די פסה... בכל זאת קופצת מידי פעם לבקר כאן, כדי לשמר לי קצת זיכרונות יצירה מתוקים להמשך...

ואם בפייסבוק עסקינן, רוצה לספר לכן על קבוצת יצירה מתוקה, שפתחה לאחרונה שירה מנור – 'יצירה ומיקס מדיה'. קבוצה שכשמה, מתמקדת בעיקר במיקס מדיה.

מה זה מיקס מדיה? 
בקצרה – מיקס מדיה  (Mixed media) הוא תחום שהתפתח מן הסקראפ, ובו משלבים בעבודה לפחות שלושה מדיומים שונים, כמו למשל – ניירות מעוצבים, משחת עיצוב וצבעים אקריליים. שני חומרים בסיסיים מהווים את ה'לחם והמים' של עבודה במיקס מדיה: ג'סו (סוג של פרימר, חומר מקשר) וג'ל מדיום (דבק), (אבל בנינו, ואל תגלי לאף אחת, אפשר להכין יופי של מיקס מדיה אפילו בלעדיהם! ששש...).
סינית?! מוזמנת להציץ כאן וכאן, שתי עבודות ישנות שהכנתי בעזרת טכניקות של מיקס מדיה.

במסגרת הקבוצה שירה יזמה אתגר של יצירת כרטיסי ATC  (artistic trading cards) – מדובר בכרטיסים שביסודם הם כרטיסי אומנים להחלפה. הכלל היחיד ביצירת כרטיסים אלו, הוא לשמור על גודל קבוע של 3.5 על 2.5 אינצ'. 

אלו הכרטיסים שהכנתי לאתגר (כן, כן, גם זה מיקס מדיה). 

בשבילי זו הייתה הזדמנות נהדרת להתנסות בציור פנים מבלי לשאת בתוצאות הקשות, בזכות הידיעה המנחמת שממילא אני מתכננת לחתוך אותם (כאן רצוי להוסיף צחוק מרושע של מכשפה).

קצת על התהליך -
הבסיס הוא דף קארדסטוק לבן עליו הדבקתי דף מחוברת תווים ישנה. ציירתי פנים לפי הדרכה של עינת קסלר שראיתי פעם ביו-טוב, צבעתי ויצרתי הצללות בעזרת כל מיני טושים וצבעים שיש לי בבית (מי אמר טושטושים ולא קיבל?).

אחרי שמיציתי את שלב הציור, חתכתי את הדף לכרטיסיות בגודל הרצוי, בחרתי את אלה שנראו לי מספיק מעניינות, ועוד אחת נוספת שימשה לי כזירה לניסויים.
לכרטיסיות הוספתי טקסטורה בעזרת הדבקה של מפית דוילי, ומריחה של משחת עיצוב דרך סטנסיל (שבלונה, שחתכתי בעצמי בקריקט שלי = ספוילר לפוסטים הבאים!!!).
על זה הוספתי החתמות שונות, שפריצים של מיסטים (צבע אקרילי בתוך בקבוק שפריצר) והבלטה חמה. לקינוח הוספתי תפר במכונה מסביב לכל כרטיס.

מכאן ולהבא כדאי לכן להיזהר ממני, כי מצאתי שחיתוך פרצופים הוא עיסוק מהנה במיוחד! 😜

השראה לכרטיסי שנה טובה

במהלך הקיץ הנחיתי שלושה מפגשי יצירה להכנת כרטיסי שנה טובה.
שני מפגשים התבססו על מארז הדפים לראש-השנה של קרן דניס, ובדוגמאות שהכנתי ניסיתי ליצור מגוון רחב של אפשרויות לשימוש בדפים.

בכרטיס הזה התפוח מתגלגל על הראש לאורך המסילה. 

את החותמת בכרטיס הזה גילפה תמר גולן . זכיתי לקבל ממנה את החותמת במעטפה מלאה בהפתעות שהיא שלחה לי  במסגרת החלפה בקבוצה - ירושלמיות יוצרות חלומות.

במפגש השלישי שמתי דגש על עיצוב בעזרת פאנצ'ים, והדוגמאות הנוספות שהכנתי בהתאם.

ואם לא תשמעו ממני עד ראש השנה - 
שנה טובה!

****עריכה****
בוקר, וחזרתי כדי לשתף בתובנה בקשר לתהליך העיצוב של כרטיסי הברכה, שהבחנתי בה תוך כדי העבודה עם הבנות.

במפגש הראשון עשיתי לבנות היכרות קצרה עם הכלים והחומרים, הראיתי את הדוגמאות, ושלחתי אותן לעבוד. פתאום שמתי לב שמה שהן עושות, זה להחזיק את הבסיס המוכן של הכרטיס ולתהות איך אני עומדת 'להלביש' אותו? כלומר, האינסטינקט הראשוני הוא שעיצוב הכרטיס נבנה מן הבסיס כלפי מעלה, מהשכבה התחתונה לזו שמעליה. אבל, כמעט תמיד כדאי יותר לעבוד הפוך, ולהתחיל בשכבות העליונות ולרדת כלפי מטה.
כדי לשנות קצת את המחשבה האינסטינקטיבית הזו, המלצתי להן להניח את הבסיסים בצד ולהתחיל את העיצוב על פאנל נפרד. את הפנאל חותכים מעט קטן מן הבסיס, ואז כשמדביקים אותו בסוף העיצוב על הכרטיס, מרוויחים גם מסגרת יפה (שימו לב שכך גם עשיתי במרבית העיצובים שלי).
בואו נדבר רגע במידות: לכרטיס סטנדרטי בגודל "5.5 על "4.25 (המוכן מדף של "5.5 על "8.5 מקופל), נחתוך פאנל בגודל "5.25 על 4" (סליחה על השימוש באינצ'ים, אני יודעת שזה עשוי להיות מבהיל, אבל כל הכלים שלי מסומנים באינצ'ים וכך אני עובדת. במקום להיבהל אתן מוזמנות פשוט להפוך את הסרגל שלכן, ולגלות את האינצ'ים מונחים לכם יפה על השולחן).

את כל הסיפור הזה אני רוצה ברשותכן להפוך לתובנה לחיים, כזו של גזור ושמור:
---------------------------------------------------------------------------------------
ההבדל בין כרטיס מינימלסטי, לכרטיס לא גמור נמצא בשאלה האם העיצוב הוא על הפאנל או  ישירות על הבסיס.
---------------------------------------------------------------------------------------
אצלי לפחות :)

שלב ההוכחות:
לא תעשה- 

עשה-  

השתכנעתן?