כרטיס ברכה מיקס מדיה

נתקפתי בקדחת יצירה. בחודשים האחרונים אני מנצלת כל רגע פנוי כדי ליצור ולנסות. הקדחת מלווה בחוסר מנוחה ובקוצר רוח, כאילו מישהו רודף אחרי ואני חייבת להספיק. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לנסות, וככל שעובר הזמן הרשימה מתארכת, ואני רצה ורצה אחרי הזנב שלה. זה כיף ונהדר לשחק עם חומרים וליצור, אבל מאין באה הדחיפות הזו? לאן נעלמה לי הנחת?


בכל אופן, לקחתי ערב של פסק זמן, בניסיון להרגיע את התזזית, ולצאת להפוגה. ואת שאריות הערב  אני מקדישה כדי לשתף בכרטיס שהכנתי לגיסתי שגרה הרחק מכאן.  השתמשתי במוטיב הציפור בכרטיס, בברכה ובמחזיק מפתחות קטן שהכנתי לה כמתנה (ושכחתי לצלם L). את הכרטיס הכנתי בטכניקות של מיקס מדיה. 

אפרט את התהליך:
א. שכבה ראשונה קולאז' מקרעי דפים. קארדסטוקים מדוגמים, גזירי פרחים ועלים, דף תווים וחלק מדף עם מילות השיר – 'ואולי' של רחל, שהיה בעיני מתאים לגברת שיצאה לכמה שנים לגלות בניכר. השתמשתי בג'ל מדיום להדבקה.
ב. שכבת צבע אקרילי בצבע קרם. אין לי ג'סו, אם היה הייתי משתמשת בו במקום.
ג. החתמתי באמצעות ספוג בצורת מעוין קטן שמרחתי עליו ג'ל מדיום, מקבץ של מעוינים בראש הדף ובתחתיתו – גם כאן מדובר באילתור, שנועד להחליף סטנסיל ומשחת עיצוב.
ד. החתמתי חותמת של נוצות קטנות בכמה מקומות בדף, עם דיו דיסטרס חום.

ה. עירבתי צבע אקרילי עם מים, בגוונים ורוד ותכלת והזלגתי אותם בעזרת מכחול מראש הדף ומתחתיתו (ליצירת מראה של נזילת צבע). בשלב זה בנות מצוידות היטב היו משתמשות במיסטים שלהן.
ו. גזרתי את הציפור ממדריך ציפורים ישן, והדבקתי עם ג'ל מדיום.
ז. יצרתי צללית סביב לציפור בעזרת מכחול ודיו דיסטרס חום ומעט מים (טפחתי עם הכרית על משטח עבודה חלק, ואספתי את הצבע עם מכחול רטוב).

ח. עברתי על גבולות דמות הציפור עם טוש שחור דק כדי להדגיש אותה.
ט. הוספתי חוט פשתן פרום.
י. כנראה שזה הכל. עבדתי על הכרטיס הזה במשך שבוע בערך, גם בגלל שזה היה תהליך ארוך, אבל בעיקר בגלל שהצלחתי לפנות לעצמי בקושי רבע שעה בכל ערב.

זהו. שאריות הערב גוועו להן, ואני הולכת לישון.

חלומות יצירתיים ורגועים שיהיו.
ליל מנוחה.

ירקות משחק מלבד

אומנם החופש הגדול כבר כאן, אבל אני רוצה להראות לכן משהו שהכנתי מיד אחרי פסח:
אברמנדל, ילדי השלישי חגג יום הולדת שנתיים כמה ימים לפני פסח, ובגן ציינו את המאורע אחרי החג. כמו רבות וטובות גם אני נוהגת לתת מתנה לגן ביום ההולדת של ילדי, כדי להודות לצוות ולגן על ההשקעה. בפעמים הקודמות קניתי ספר, אבל הפעם, לאור מתקפת היצירה שלי החלטתי להכין מתנה מעשה ידי – סל ירקות מלבד למשחק.  

תהליך ההכנה מאוד פשוט, ואפשר גם לתפור ביד. הרכיבים מינימליים: לבד צבעוני, אקרילן למילוי, חוטי תפירה ורקמה. 

את הירקות הנחתי בתוך סלסלה פשוטה מקש, מכוסה בבד מתאים, שתפרתי לו סיומת עם תפר אוברלוק, ותגית קטנה. 

הוספתי כרטיס טלאים משאריות - 

וכך, ילד נרגש במיוחד, עוגה ומתנה הלכו בבוקר לגן. 

רק בשמחות!
שרה.

תמונה מיניאטורית בתוך קופסת פח ישנה.

תמונה מיניאטורית בתוך קופסת פח ישנה. מתנה לאחי, חובב ים, שעבר בתחילת השנה לארה"ב. 

את הרקע צבעתי עם טושטושים (מנצלת את מה שיש בבית...) בצבעים כחול וירוק בטכניקת  watercolor smooshimg, את הבועות הקטנות יצרתי על ידי השפרצה של טיפות מים בעזרת מכחול דק על דף הרקע והספגתם בנייר סופג. סביב לחלק מן הטיפות ציירתי קווי מתאר בעט ג'ל לבן. לרקע הוספתי החתמות של עלים קטנים בדיו דיסטרס, המדמות אצות. הדבקתי חול, תחבושת גזה צבועה בצבעי הרקע, ורשת של תפו"א המדמה רשת דייגים. את הצדפים והקונכיות הדבקתי עם דבק חם. את הכיתוב כתבתי וגזרתי משאריות דף הרקע, והדגשתי עם מעט דיו לבן מסביב לכל מילה. הדבקתי את המילים בהבלטה באמצעות קוביות קרטון קטנות שהדבקתי מאחוריהן. 

את התמונה שלחתי במעטפה בדואר בצירוף כרטיס

ואף מילה על הגעגוע...

נשתמע-

שרה.

כרטסת

משתפת בכמה כרטיסים מהחודשיים האחרונים-

הראשון כרטיס תודה, שנועד לבטא תודה גדולה וכנה מעומק הלב - מהסוג הזה שאת מנסה להסביר את גודל התודה, ואומרת - "ממש ממש ממש ממש תודה רבה רבה רבה רבה". הם מהנהנים בראשם במין כן-כן-כן כזה, ואת מרגישה שהם לא הבינו עד כמה, וסתם יצאת מגוחכת. וכאילו לא די לה לבושה את מוסיפה -"לא, באמת...". 
תוך כדי כתיבה פתאום מתהגגת בי המחשבה עד כמה הביטוי "אסיר תודה" מדויק. כי באמת, לפעמים אני חשה שחוב התודה הוא כל כך גדול, שאין דרך לגמול בחזרה, ואז אני ממש כבולה בעבותות של תודה שאין להתיר. (הצרה מתחילה, כשכל זה גורם לך להעדיף להסתדר לבד, מה שנקרא, בלי-טובות..!)
בכל אופן, במקרה דנן סברתי, שכרטיס תודה מושקע יכול בהחלט לתפקד כמפתח שלי אל החופש...

הגדר נוצרה על פי הדרכה חביבה וקלילה של צילה לבנון. אבל ההפתעה מאחורי הגדר היא לגמרי שלי - 

  הכרטיס כמובן נפתח, ופנים יש מקום לכתיבת כמה מילות תודה אישיות.

הכרטיס הבא (שהיו בפועל שלושה כרטיסים זהים), הוא כרטיס עם כיס, שהכיל את שובר המתנה לגננות לפסח. כן,כן... בדעה צלולה ומבחירה חופשית, לקחתי על עצמי להכין שלושה כרטיסים בערב החג. למרות שלא היה לי רגע פנאי, והייתי חייבת לנקות את ביתי לדעת, כי מה לעשות - לנקות לא כל כך התחשק לי, ולהכין כרטיסים דווקא כן! 

לפני שתראו אותו פתוח, אתוודה שהייתה לי תקלה - השובר הודפס על דף A4, וגודלו כשהוא מקופל זהה לגודל כרטיס סטנדרטי. מה שלא לקחתי בחשבון, שאם אני מכינה כרטיס בגודל סטנדרטי, הכיס יוצא קטן יותר, והשובר לא נכנס. אופס!

נכון, זה פתיר. קיפלתי עוד קיפול והבעיה נפתרה. לא נעים, אבל לא נורא. 

כרטיס נוסף בעיצוב כמעט זהה, ומאותו הסטאק, הכנתי ליום-ההולדת של אחותי -

הכיתוב הוחתם על נייר אפייה, הגרסה העממית לנייר וולום.
את ההשראה לשני הכרטיסים מצאתי בלוח-השעם-הגדול-ביקום, מיודעינו משכבר הימים פינטרסט. 

כרטיס אחרון להפעם, כרטיס יום-הולדת לאחי, המצטרף אחר כבוד לז'אנר התמוה המכונה בפי עדת הסקראפ הנשית - 'כרטיסים גבריים'-  

גם כאן ההשראה מפינטרסט, אבל לא להשוות!

תודה שהייתן איתי.
היו'ש (הקיצור הרשמי להיו-שלום).
שרה.

מתנה לליל הסדר - מתקן למצות שהכנתי בעצמי (לעצמי)

בחג החרות, אני בת חורין לבחור עם מי ואיפה לציין את זמן-חירותנו-מקרא-קודש. ובת חורין להחליט שנעים לי להישאר בבית יחד עם בעלי וילדי, ולספר בניחותא את סיפור יציאת מצריים. חופשיה להרגיש ששולחן סדר אחד עם שניים-עשר שבטיא זה ממש יותר מידי בשבילי, ושאני מעדיפה להסתפק בארבעה בנים הפרטיים שלי (נו טוב, שלושה בנים ובת).

(שמות לב, ששכחתי להוסיף כוסות לסטיילינג? אופס...)

לסיכומו של עניין, נשארנו בבית, משפחה אחת ובלי אורחים, עם המון מרחב ושקט להשמיע ולשמוע את הילדים. היה נפלא. (אבל בשנה הבאה, בעזרת ה' בירושלים הבנויה, לא תהייה לנו ברירה, אלא להתקבץ בחבורה גדולה, כי לבד בחיים לא נצליח לסיים כבש שלם של קרבן הפסח : ).

השנה, כאמור, הייתי גם המארחת וגם האורחת, אז הכנתי לי מתנה קטנה לחג - מתקן למצות ומתקן מפיות. מסוג מתנות תשומת-הלב, שהעלויות שלהן קרובות לאפס, אבל הן יפות, מושקעות, ומשמחות. עם מתנות מהסוג הזה צריך להיזהר, ולהביא רק לכאלה שיודעות להעריך את ההשקעה, ולא לכאלה שיחשבו שהתקמצנתן עליהן. במקרה שלי, אני מכירה את המארחת מקרוב, והיא ממש אהבה והתלהבה מהמתנה!

וקצת פירוט על תהליך היצירה -מתקן המצות עשוי מבסיס עץ להרכבה עצמית מחנות יצירה (5 ש"ח), ומתקן המפיות מקופסת שימורים ריקה (בדומה למשלוחי המנות שהכנתי). את שניהם ציפיתי בקארדסטוק מדוגם עם דבק מוד פודג', והוספתי תחרה מנייר שיצרתי בעזרת פאנצ'. את האלמנט המרכזי הכנתי על ידי החתמה זהה על כמה דפים, בצבעים שונים, גזירה של החלקים השונים והדבקתם יחד (paper piecing) .להגנה מלכלוך, מרחתי על הכל שכבה חיצונית של מוד פודג'. אבל גם לאחר ייבוש של כמה ימים עדיין נשאר מגע דביק, כאילו לא התייבש לגמרי. אז למרות שקראתי בכמה מקומות המלצה להשתמש בו כשכבת הגנה, אני לא ממליצה. בשלב האחרון הוספתי לקישוט גם כמה נקודות דביקות.

מאחלת לכן התאוששות מהירה מהאתגר הזה שנקרא פסח, כי בשנה הבאה אמור לחזור עוד פסח אחד כזה בדיוק...

משלוחי מנות מקופסאות שימורים

בנערותי וגם בהמשך לא אהבתי חגים, ובמיוחד לא אהבתי את פורים. הצפייה להתמלא פתאום בצחוק, שמחה וקלות ראש, הייתה מכניסה אותי מיד לדיכאון.

למזלי מאז שיש לי משפחה משלי, ואני מוכרחה להתעסק עם הצדדים 'הטכניים' של החג, אני משוחררת מהצורך בחיפוש אחר 'רגשות חגיגיים'. אני יכולה להשקיע את עצמי בעיסוק המרפא של בישולים, סידורים, ארגון תחפושות והכנת משלוחי מנות (ובכל שנה אני משקיעה הכי הרבה, במה שמסב לי את ההנאה הגדולה ביותר באותה תקופה, לפי החשק...). ולפעמים בתוך כל הסחת הדעת הזו, ועם שמחת הילדים מהחג, מתחילה להתגנב בי מאליה הרגשת החג ההיא שתמיד חיפשתי...

השנה היו משלוחי המנות - שֵם כיסוי להנאה הסקראפית החדשה שלי. 

בחרתי לי כמה ליצנים אדיבים, בעלי ניחוח וינטג' מפינטרסט, והתחלתי לשחק בעיטוף קופסאות שימורים.
הראשונה ניסתה להתחפש בסגנון וינטג'י מובהק.

מצאתי שהסגנון הזה קשה לי מאוד, בגלל עומס האלמנטים שאמורים להשתלב בהרמוניה מושלמת יחד. מה גם שבתור מתחילה, אין לי מספיק חומרי גלם מתאימים. משום מה, למרות המגבלות הללו אני ממש נמשכת ליצור בסגנון הזה, יש משהו קסום ביצירת התפאורה הרומנטית המאפיינת אותו. מעין בריאה של עולם קטן ואחר מהיומיום שלי.

אחר כך נולדה גם הסדרה הזו, שהיא קלילה יותר, ופחות מסובכת ליצירה. במקרה הזה השלם יפה יותר מחלקיו. אבל אין ספק שהרווחתי הרבה שעות הנאה בהכנה שלהם! 

בפורים כל מיני אנשים יקבלו את הקופסאות האלה בתוך בליל משלוחי המנות שיפקדו את ביתם. אולי יקדישו להן רגע של מבט, ואולי ירוצו מיד לחלק משלוחים בעצמם... מה שהופך את כל ההשקעה לממש לא מוצדקת. 
בכלל, קחי לך כלל – במשלוחי מנות צריך למצוא את הרעיון שמפיק במינימום השקעה מקסימום תוצאה! אז אם הגעת לכאן כדי למצוא רעיון למשלוח מנות משלך – ברחי על נפשך, ולכי לחפש רעיון שפוי במקום אחר... 

אם בכל זאת בא לך להכין משלוח מנות דומה, יש כמה התאמות קלות שאפשר לעשות כדי להפוך את הרעיון לבר ביצוע. ראשית כדאי לבחור דגם אחד ולחזור עליו בכל המשלוחים, כך אפשר להכין הכל בסרט נע. 

אחרי שבחרת דגם את יכולה להתפנות לטפל בקצוות החדים של קופסת השימורים. אני השתמשתי בפותחן קופסאות מיוחד שמוריד גם את הקצוות הללו.
כדאי לך לצפות את הקופסאות בנייר ולא לצבוע אותן, משום שהצביעה אורכת זמן רב יותר (כמה שכבות, והמתנה לייבוש). ממליצה להשתמש בניירות 12*12 אינץ' או 4A, כך תוכלי להסתפק בחתיכה אחת שתקיף את כל הקופסא. לי היו ניירות קטנים ונאלצתי להשתמש בשתי חתיכות להיקף, מראה החיבור בין החתיכות פוגע ביופי והניקיון של העטיפה.
אם בכל זאת את בוחרת לצבוע, השתמשי בצבע ספריי, לעבודה מהירה יותר. כדאי גם למרוח קודם חומר מקשר (ג'סו למשל), כדי לשפר את התפיסה של הצבע ולהסוות את הציורים על הקופסא.

אני אוהבת את הגודל של קופסאות השימורים למשלוחי מנות - קטן ואיכותי, ומאפשר להכניס כמה ממתקים טעימים, בלי לדחוף שטויות ירודות רק בשביל לתפוס נפח... תוכלי למצוא בפינטרסט מליון תמונות השראה של קופסאות מקושטות. בהצלחה!  

מקור תמונות הליצנים - 
פרצופים מכאן.
ילדים מכאן. (נעלם לי הקישור - אעדכן כשאמצא).

מאחלת לנו שמחה שבאה מאליה, בפורים ובכלל...
שרה.

מיני אלבום ליום-הולדת 70

אתן לא רוצות לדעת כמה זמן לקח לי להכין את האלבום הזה... אתן בטח לא רוצות לדעת כמה פשלות עשיתי תוך כדי... אבל הנה הוא כאן - חגיגי וגאה - מיני האלבום הראשון שלי! ואני לידו נפוחת חזה ומרוצה מעצמי עד הגג!

את הכריכה הכנתי על בסיס קלסר ישן, שפירקתי לו את הצורה, וחתכתי לגודל הרצוי. אחרי כל זה הוא התנהג ממש כמו צ'יפבורד למופת. למעלה מבצבצת התחרה, שמכסה על השדרה. בהתחלה ניסיתי להשתמש בנייר לצורך הזה, אבל הוא לא הפגין את הגמישות הראויה. הנייר העליון הוא קראפט שצבעתי בצבע אקרילי, עם בד תחרה בתור סטנסיל. לא האפקט שתכננתי, אבל בכל זאת די מגניב... שאר הניירות והאלמנטים הגזורים הם מהסטאק, ששימש אותי לכל האלבום (ומוצה עד תום) - LEGACY, של Simple stories. והתגית הקטנה היא אלתור ממש חביב: השתמשתי בחלק העליון של פאנצ' תגית גדול, ואת המאטינג פשוט גזרתי, אחרי שהדבקתי את התגית לנייר.  

מלמטה מבצבץ הסרט  שסוגר את האלבום.

ומאחור -

שנכנס פנימה? -

האלבום הוא אלבום מעטפות. במקרה הזה, מעטפות שנשארו אצלנו מאז החתונה (שלפי הילדה המחייכת כאן למעלה, אתן יכולות לנחש, שהם המתינו בסבלנות לתורן לא מעט שנים...).
הסבר קצר למי שלא מכירה את הטריק:
לוקחים את המעטפות (למהדרות: מעטפות מיוחדות ללא חומציות כדי שהתמונות לא יצהיבו, לאלה שלא: סתם מעטפות פשוטות), מדביקים וסוגרים את הפתח של המעטפה. חותכים פתח מצד אחד או משני הקצוות של המעטפה, ומדביקים ניירות מדוגמים משני הצדדים. הפתח שחותכים במעטפה משמש בסופו של דבר לחיבור הדף לשדרה. הפתח השני (אם חותכים משני הצדדים), משמש ככיס לתגיות.
טוב, זה לא הסבר ממש מובן, אבל יש כמה הדרכות ברשת לעניין הזה... חפשו מיני-אלבום מעטפות, אני מאמינה שתמצאו משהו.
עם השדרה הסתבכתי כהוגן, והכנתי כמה וריאציות שהתעקשו להתפרק בכל פעם שניסיתי לפתוח את האלבום. העיקרון של כולן זהה ומבוסס על קיפול דף לאקורדיון (כמו המניפות שהיינו מכינות בילדותינו).

בטח כבר הבנתן לבד מהתמונות, האלבום יועד לסבתא ברוריה שחגגה יום-הולדת 70. את הכיסים שנוצרו במעטפות, ניצלתי כדי להשחיל ברכות שהילדים הכינו לסבתא. ככה זה נראה כשמושכים את הברכה החוצה - 

ולפני שאראה את שאר הכפולות באלבום אני רוצה לומר מילה טובה על הצילומים הנהדרים שצילמה רבקה נרקיס-אריאל, שהפיקה תמונות מדהימות מהמשפחה הלא-פוטוגנית בעליל שלנו... (אולי לא הוגן להאשים את כל המשפחה, בתכונה שרק ההורים לוקים בה?). בכל אופן היא עשתה עבודה נהדרת, והיא מומלצת בחום! בסופו של דבר, יש להודות, שהתמונות האלה הן אלה, שעושות את האלבום. (כן, ככה זה בחיים, לא משנה כמה תשקיעי, בסוף הילדים תמיד יגנבו את ההצגה). 

אז הנה שאר הכפולות:

כאן תמונות שאני צילמתי - 

עד כאן. היה כיף, מאתגר, למדתי המון... אני בטוחה שזה פרויקט שעוד אחזור עליו בצורה זו או אחרת...

תודה שהייתן איתי.
שרה.

בעצם, עוד גילוי נאות אחד בטרם נפרד -
הכריכה של האלבום השתתפה באתגר בקבוצה "השראה למתקדמות. קבוצת סקראפ". שם היא עלתה על שולחן המנתחים, וכל בנות הקבוצה הוזמנו לתת ביקורת על העבודה. מיותר לציין שהיא יצאה משם בשן ועין... מזל שהצלחתי להבין את הביקורות, ונראה לי שאני יכולה להפנים מהן כמה דברים להלאה.
נראה אם תצליחו לנחש מה העירו לי בביקורות -