הדרכה ליצירה עם הילדים בחנוכה - סופגניות לבד

אז זהו. נגמר החופש.
כלומר, נגמרה השגרה ושוב בא חופש. טוב שהספקתי קצת להתאושש ולהסדיר נשימה.

 שאלתי את הגדולים אם הם רוצים שארשום אותם לקייטנת חנוכה בבית הספר, או שהם מעדיפים להיות בבית בחופש. הם התלבטו. באמת ובתמים התלבטו (כמה טוב לגלות שהם אוהבים את בית הספר שלהם עד כדי כך שהאפשרות להישאר בו בימי החופש נשמעת כמו הצעה מפתה). לאחר מחשבות ודיונים הגדולה פסקה – 'בבית נוכל להכין יצירות', וההחלטה התקבלה.  

יצירות אמרנו? שיהיו יצירות-

הדרכה ליצירה משותפת עם הילדים - סופגניות לבד

*שימו לב - תהליך היצירה דורש עזרה של מבוגר כי הוא כולל שימוש בדבק חם*

לאיזה גיל היצירה מתאימה?
החל מגיל ארבע ילד יכול להחזיק מחט ולתפור עם עזרה של מבוגר. גם אם התפירה לא תהיה מושלמת הוא יכול ליהנות מאוד מתהליך היצירה. (גברבר אחד בן כמעט חמש נהנה עד מאוד מהתפירה של הסופגנייה בזמן ששטפתי כלים, כשסיימתי גיליתי שהתפר שהוא עשה בלתי מועיל לחלוטין לצורך העניין. פרמתי ותפרתי הכל מחדש, ובכל זאת הוא היה גאה מאוד בסופגנייה שהוא הכין).

מה צריך?
- עיגול לבד חום בהיר בקוטר 22 ס"מ (השתמשו בכלי עגול בקוטר מתאים כדי לסרטט את העיגול).
- ריבוע לבד אדום בגודל של 7*7 ס"מ.
- חוט רקמה חום ומחט רקמה.
- צבע אקריליק לבן.
- אקרילן או צמר גפן.
- אקדח דבק חם. 

תהליך היצירה:

תופרים בחוט רקמה בתך פשוט את השוליים סביב לעיגול הלבד החום.

מותחים את קצוות החוטים עד לכיווץ עיגול הבד וקושרים את החוטים.

דוחסים פנימה מילוי אקרילן עד ליצירת כדור תפוח. כדאי לדחוס ולדחוף היטב את המילוי לדפנות עד לקבלת נפח יפה.

משחילים את ריבוע הלבד האדום מתחת לפתח הכדור, כך שיסגור את החור מצדו התחתון.

מושכים מעט את הלבד האדום כלפי חוץ, ליצירת נפח הריבה.

בעזרת מבוגר - מחדירים מעט דבק חם מצדו התחתון של פתח הסופגנייה, ומהדקים אל הלבד האדום. בכל פעם מוציאים כמות דבק קטנה ומחכים שתתקרר. תוך כדי ההדבקה כדאי למשוך מידי פעם את הלבד האדום מעט החוצה כדי לשמור על הנפח. ממשיכים עד שכל היקף הפתח חסום ומודבק (אם נשארות בסוף שאריות דבק חם בולטות החוצה אפשר לגזור אותן עם מספריים).

מורחים כמות קטנה של צבע לבן על האצבע, ובטפיחות עדינות צובעים את חלקה העליון של הסופגנייה עד לקבלת מראה של אבקת סוכר. חשוב לעשות זאת עם מעט צבע בכל פעם עד לקבלת הכיסוי הרצוי.

אורזים ארבע סופגניות במארז צלופן ושולחים עם האח הקטן לגן.

אשמח לשמוע אם ההסבר ברור, ולענות על שאלות אם יש.

הכנתן סופגניות? בבקשה בבקשה שתפו!

חנוכה שמח!

*עדיין לא עשיתן מנוי לבלוג? זה הזמן! (אם אתן מסתבכות כתבו לי את המייל וארשום אתכן)*

קיר תמונות - layout

תמונה א.

באחת הרשומות הקודמות כתבתי כאן על הקוקו המפואר שלי שגזרתי בגחמת רגע. מאז אני מוטרדת, וחשוב לי מאוד להבהיר שזה לא שאני מסתובבת מאז עם שיער קופץ ועקום נורא שגזרתי לבד. אחרי שבוע בערך הלכתי לספרית ש'תסדר' את העניינים. היא צקצקה קצת במספרים הורידה בדל שערה מפה ומשם ובזאת  סיימה את מלאכתה. אז זהו. יש לי עכשיו חותמת של מעצבת שיער, ואומנם אני עדיין מסתובבת עם שיער קופץ ועקום נורא אבל לפחות לא גזרתי אותו לבד.
('על מה היא מדברת?' יגידו הנשמות הטובות 'ממילא היא מסתובבת כל היום עם מטפחת').

תמונה ב.
לפני ראש השנה, פרחח אחד בן שנתיים ושבעה חודשים, שאני מכירה די מקרוב, התחיל תהליך גמילה. ליתר דיוק, אמא שלו התחילה בתהליך. היא אמרה לו 'אתה כבר גדול ולא צריך יותר טיטול. מעכשיו תעשה פיפי וקקי רק בישבנון'. הבעיה שהיא שכחה לתאם עם הפרחח עמדות. מסתבר שלפרחח היו תכניות אחרות, כלומר לוותר על הטיטול זה דווקא רעיון נהדר, אבל לגבי המיקום המדויק של ההתרוקנות היו לו כמה השגות. מאז הוא כמו כלבלב שובב (או כלבכלב כפי שהוא מעדיף לומר) מסתובב ומפזר דשן אורגני ברחבי החצר, ולפעמים כשנחה עליו הרוח גם בתוך הבית. אמא שלו כמו בעלים טובה של הכלבלב מסתובבת אחריו אוספת מנגבת ומנקה אוספת מנגבת ומנקה.
את כל זה אני מספרת לכן רק למקרה שפגשתם את האמא הזו לאחרונה ולא הבנתם למה היא נראית קצת עצבנית ולא כל כך נחמדה.

תמונה ג.
לקראת סוכות המסנג'ר שלי העביר אלי הודעה מסקרנת מאושרת משרקי - אישה יקרה שיצאה במיזם גדוש אופטימיות המכנס אל הסוכה שלה סיפורים בהשראת השיר 'מקום בלב'. סיפורים אישיים על חלומות שהוגשמו והפכו למציאות. בהודעה אושרת הזמינה אותי להשתתף במיזם ולחלוק סיפור משלי. כמובן שנלחצתי  והסברתי לה שהמילה חלום קצת גדולה עלי, ושהחלומות שלי קטנטנים ומורכבים מחשק לשתיל חדש בגינה או כמיהה לארון מדפים בפינת משחקים. איך שהוא אושרת לא ממש קנתה את ניסיון ההתחמקות שלי ואחרי לחץ עדין החלטתי לשתף. מאחר שעציץ וארון לא לגמרי עוברים מסך בחרתי לכתוב על הבלוג.
כתבתי כך: 'רציתי לפתוח בלוג. בלוג יצירה בו אוכל לשתף בחוויות ובהתנסויות שלי בעולם היצירה. אבל.
פחדתי. פחדתי שלא אצליח להתמיד. שאכתוב פוסט אחד ופוסט שני ואז אפסיק, והבלוג שלי יהיה תלוי ועומד בחללו של אינטרנט כמו אנדרטה מביכה לכישלון שלי, כמו שכשהייתי ילדה הייתי מנסה כל פעם מחדש להתחיל לכתוב יומן, עד שהצטברו אצלי במגירה אין ספור יומנים מותחלים שרק עמוד ראשון אחד כתוב בהם.
בסוף בהורדת הידיים שהייתה בין 'רציתי' ל'פחדתי' – 'רציתי' ניצח, ופתחתי בלוג בשקט בלי לספר לאף אחד. כתבתי בו פוסט ראשון, אחר כך שני, אחר כך שלישי ועוד ועוד וכן הלאה. אחרי שנה של כתיבה כבר הרשתי לעצמי לומר בקול – יש לי בלוג יצירה, אחרי שנתיים התחלתי להזמין אנשים בהיסוס – בואו לקרוא, ואחרי כמעט שלוש שנים נדמה לי שהגיע הזמן לומר בחיוך - אחרי הכל, הצלחתי.'

תמונה ד.
לז'אנר של תמונות מעוצבות כמו אלה שצירפתי לרשומה הזאת אין שם מוצלח בעברית. באנגלית קוראים לזה – layout. מדובר על עמוד בגודל של 12*12 אינצ' (30*30 ס"מ) המעוצב סביב תמונה ומתייחס אליה. פעם פעם לפני עשור נניח זה היה ז'אנר נפוץ מאוד בקרב סקראפריות ישראליות, ועיקר העיסוק שלהן התרכז בכאלה. איכשהו בחלוף השנים העיסוק הזה נזנח לטובת תצורות נייר אחרות דוגמת האלבומים שרואים אצלי כאן מידי פעם. אני מנחשת שהסיבה העיקרית לזניחתו היא העובדה שהוא מאוד לא שימושי ולא נוח לאחסון. דמינו לכן ערימת אלבומים ענקיים ושמנים שאמורים לאכלס עוד ועוד עמודים שכאלה.
ואני חשבתי- למה שלא אצור לי אוסף של תמונות כאלה ואתלה אותן במקבץ חביב על קיר המסדרון השומם שלנו?
תוך כדי העבודה גיליתי שזה משימה לא פשוטה בכלל, הדורשת הרבה מאמץ. מעבר להדבקות וחיתוכים וגזירות, פה נדרשתי אשכרה – לעצב. עוד גיליתי שיש ביצירה הזו משהו כמעט מרפא. לקחת תמונה אהובה ולהביט בה בתשומת לב רבה, לבחון את הצבעים, להבחין במבטים ובתנועה המרומזת, ולאט לאט לבנות לה תפאורה (ולהיזהר לא לגנוב לה את המקום ורק לתת לה גב ותמיכה).  

קיר תמונות עדיין אין לי, אבל ארבע תמונות זו כבר התחלה יפה. בינתיים הן מוצגות במקומן הזמני על הפסנתר. בתפילה שהזמני לא יהפוך לקבוע.  

חורף גשום ומואר (כי אין כמו האור של החורף).  
שרה.

*אחרי ששאלתן חזור ושאול איך נרשמים לבלוג, ואחרי שעניתי חזור וענו (מכניסים את כתובת המייל בתיבת הדו-שיח למעלה מימין או למטה), גיליתי סוף סוף מה הבעיה – מסתבר שרובכן נכנסות לבלוג דרך הפלאפון, ובתצוגה המותאמת לפלאפון אין אפשרות הרשמה. מה אפשר לעשות?
א. לגלול עד לתחתית העמוד ולבחור באפשרות 'הצג את הגירסה לאינטרנט' ואז להכניס את כתובת המייל לתיבת הדו-שיח למעלה מימין או למטה.
ב. להיכנס לבלוג מהמחשב.
ג. לכתוב לי את המייל בתגובות או לשלוח במסנג'ר, וארשום אתכן בעצמי.*   

יומנלבום - אלבום זכרונות

לפני זמן לא רב הבליח על מסך הפלאפון שלי מסר מרגש -  אחיינית שלי עומדת לבוא לביקור של שבועיים בארץ לרגל בת-המצווה שלה.
תרצי לעשות משהו יחד איתה? שאל המסך.
בטח, עניתי, יש לי סדנה מוכנה ומהממת שמתאימה במיוחד בשבילה. 

באמת הייתה לי סדנה מהממת ומוכנה עד אחרון הפרטים. הדבר היחיד שהיה חסר לה הוא נרשמות-משתתפות שמשום מה מיאנו להופיע (ועל זה כבר אמר מי שאמר 'כל סדנה בא יומה').

הרעיון בצבץ במפעל הרעיונות שלי כבר לפני כמה שנים, כשאמא שלי הביאה לילדי ספר ילדות ישן שלי, בשם 'הספר שלי על עצמי' של ד"ר סוס. מדובר בספר די מגניב שמזמין את הקורא להפוך לכותב, ולמלא את השורות הפנויות בספר בפרטיים אישיים. בעודי מתבוננת בילדים קוראים בספר וצוחקים על ה'אמא-ילדה' שלהם (בעטתי במישהו – כן, דחפתי מישהו – כן, היכיתי מישהו – כן, משכתי בשערות – לא, חבל שעשיתי את זה – לא), גמרתי אומר בליבי להכין לפרטית שלי ספר דומה לזה.

אחרי שהחלטתי את ההחלטה מלאת היופי הזו, הסתובבתי כמה ימים שטופת תכנונים, תוך כדי שאני מנסה לחשוב על פתרונות לכל מיני בעיות יישומיות שבאו והתדפקו על הדפנות הפנימיות של הגולגולת שלי. כעבור כמה ימים (או אולי היו אלה שבועות או חודשים) הבחנתי שחוץ מהמוח השוצף שלי, יושב לי על הלב גוש נכבד למדי של לחץ, והחזה לא מצליח לעלות עד מלוא גובהו בכל נשימה והבנתי – הרעיון הזה מלחיץ אותי, אני חייבת להיפרד ממנו לשלום, כדי לחזור לחיי הרוגע האהובים שלי.
הרעיון אמר, o.k, אם אני עד כדי כך מלחיץ אותך - אפנה את השטח, אבל את עוד תראי שאחזור, אני לא הולך להיעלם כל כך מהר.

וכך היה - כשראיתי בבלוג של קרן פרפרים את ה'מחברת עצמית' הרגשתי פתאום את הרעיון שלי קופץ מבפנים הלוך וקפוץ. כשקראתי על 'קפסולת הזמן' שהכינה יעל מ'קונדסונים קטנים' שמעתי פתאום את הרעיון שלי צועק מן המעמקים 'זה-אני! זה-אני! את-רואה?!'. וכשפגשתי את 'אלבומי השנה-הראשונה' שמכינה אלה דרור, זימנתי את הרעיון הישר מהבוידם לפגישה דחופה.
זה בעצם לא כל כך שונה אמרתי לו.
נכון, למעשה זה כמעט אותו דבר הוא אמר.
אז זה מה שחיפשתי כל הזמן? שאלתי.
נדמה לי שכן הוא אמר.

 

 בדיוק ברגע המכריע הזה, אמא שלי התקשרה וביקשה ממני להעביר סדנה לבנות המשפחה. 

כך הרעיון ואני עלינו על המסלול המהיר לפיתוח סדנה: תכננו, הדפסנו, גזרנו, הדבקנו, ארזנו, ובנר שישי של חנוכה העברתי בבית הורי את הגרסה הראשונית של הסדנה (לא תאמינו מה עוד קרה בנר שישי של חנוכה, ממש בזמן שהסדנה הסתיימה...)

הייתה אחלה סדנה, אבל אחריה היו לי כל כך הרבה לקחים, שהחלטתי שאני חייבת לקיים עוד סדנה אחת כזאת. וקיימתי.

כלומר, תכננתי, שיפרתי, שיפצתי, פרסמתי, יצרתי סדנה מהממת ומוכנה עד אחרון הפרטים, הדבר היחיד שהיה חסר לה הוא נרשמות-משתתפות שמשום מה מיאנו להופיע. אז לא קיימתי.

מזל שיום אחד הבליח על מסך הפלאפון שלי מסר מרגש -  אחיינית שלי עומדת לבוא... בקיצור, הבנתן את הרעיון – כל סדנה בא יומה.

לסיכום, רק הבהרה – כל התמונות הן מהיומנלבום שיעל האחיינית שלי הכינה בעצמה בשלוש וחצי שעות של סדנה. תודו שיצא לה מקסים ושהיא אלופה. תודו שיצא לה מקסים ושאני אלופה.  

(ועוד אמר על זה מי שאמר – 'חכמים היזהרו בחלומותיכם, שמא יבואו ביום מן הימים להתגשם')

שנה טובה!

*ושוב ממליצה לכן, ולא בפעם האחרונה – הירשמו לבלוג וקבלו עדכון על כל פרסום של רשומה חדשה!* איך עושים זאת? הכניסו את כתובת המייל שלכן בחלון המתאים בתחתית העמוד (ממש ממש בתחתית) או למעלה מימין – בהצלחה!*

הדרכה בתמונות - כרטיסי 'שנה-טובה' עם תפוח תלת ממדי

יש רגעים כאלה בחופש הגדול שהאור ניגר עלינו. זולג וזורם ממני אל הילדים ומהילדים אלי ועוטף אותנו בחיבוק. יש רגעים בחופש הגדול שהאושר הופך להיות ממשי כל כך, שאפשר למשש ולהרגיש איך הוא ממלא מפנים מהקודקוד עד קצות האצבעות.  
אבל יש רגעים אחרים שאני והסבלנות שלי מתנודדים על שפת תהום, ונדמה שעוד רגע נתרסק. או רגעים כאלה שאני מרגישה כמו הלך אבוד ובודד במדבר, השוכב באפיסת כוחות על גבו וממלמל בשפתיים סדוקות – 'מים, מים'.

בין כך ובין כך כשמגיע הערב אני כמו כביסה סחוטה במכונה, או כמו סמרטוט רצפה אחרי שטיפה, שומטת את עצמי על הכורסה אפוסת כוחות.

באיזה רגע של שקט שהגיע חשבתי פתאום (בטח זה היה במקלחת, כל המחשבות באות במקלחת) על הדרך הזו שבה אנחנו מסיימים שנה (והשנה שהחופש הגדול נמשך אל תוך אלול, זה אפילו עוד יותר מורגש) - בחופש גדול שהוא כמו סיר לחץ שמביא אותנו עד לרתיחה, מבעבע אותנו מבפנים. חשבתי שזו מין דרך לנקז הכל החוצה, את כל הקשיים וההתמודדויות שהצטברו במשך השנה. זו גם הדרך להביא לידי ביטוי את כל הדברים שבהם הילדים ואנחנו התבגרנו, ואת ההצלחות והחוזקות שלנו ושל הילדים. כאילו החופש הוא מבחן גמר משפחתי שמגלה לנו בצורה הכי נוכחת שיש כמה התקדמנו וכמה עוד נשאר לנו להתקדם.   

עם כמה שרציתי להכין לפוסט הזה הדרכה של 'גדולים', ליצירת כרטיסי שנה-טובה עם מקום לתמונות (כמו שיצרתי בשנה שעברה). בחופש הגדול אצלנו, מה שלא של ילדים לא עובר את סף הדלת. אז הכנתי הסבר קצר ליצירת תפוח תלת ממדי שאפשר להכין עם הילדים ולשלב בכרטיסי שנה-טובה.  

מה צריך?

-דפי קארדסטוק מדוגמים בגווני אדום/ורוד וירוק.
-פאנצ' עיגול (1.5 אינצ'), או מחוגה.
- מספריים.
- דבק.
- חוט פשתן.
- פאנצ' עלה (אופציונאלי). 

מפנצ'צ'ים שישה עיגולים מקארדסטוק בגווני ורוד או אדום. אפשר גם לסמן שישה עיגולים במחוגה ולגזור במספריים.

מקפלים כל עיגול לחצי, כשהצד היפה כלפי פנים.

מדביקים את העיגולים המקופלים זה לזה מצידם החיצוני (שימו לב לא לשים דבק בחלק הפנימי של העיגולים)

הקפידו ליישר ולהדביק את העיגולים המקופלים זה על גבי זה באופן מדויק ככל האפשר עד שתיווצר ערימה מסודרת.

אם הבנתם ועקבתם אחרי ההוראות עד כאן, תוכלו לפתוח ולפרוש את העיגולים המודבקים כמו בתמונה

גיזרו ועגלו קצת את הקצוות, כשדבוקת העיגולים סגורה, כדי לשוות לעיגולים מראה של תפוח.

הדביקו את ה'תפוח' לתגית או כרטיס על ידי מריחת דבק והצמדת הכנפיים החיצוניות של העיגול העליון והתחתון שנותרו חופשיות (אלה שלא הודבקו לאף חצי עיגול אחר).

הדביקו פיסת חוט פשתן ליצירת גבעול, והוסיפו עלה מפאנצ' או בגזירה חופשית.

שלבו את התפוח בכרטיס שנה-טובה לסבתא וסבא (או מי שזה לא יהיה).

אומנם זה אחד מהאיחולים הטראגיים ביותר שאני מכירה, ובכל זאת לרגל סוף השנה הזאת אני רוצה לאחל לעצמי (וגם לכן אם אתן בעניין):
 'תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה'.

נשתמע בטוב
(מן הסתם כבר בשנה הבאה)
שרה.

הדרכה בתמונות: יצירה עם ילדים - קלמר אקונומיקה

לילד אחד שזה עתה סיים כיתה א' היה יום הולדת. לקראת המועד המיוחל הילד אמר לאמא שלו: "אמא, הפעם תרשי לי לעשות יומולדת בבית לחברים?" (כי בימי ההולדת הקודמים אמא אמרה שיום הולדת בגן זה מספיק בהחלט). אמא, שלא אהבה לעבוד קשה מידי ענתה: "בסדר, אבל רק לשישה או שבעה חברים".  
"מה תרצה שיהיה ביום ההולדת שלך?" שאלה אמא, והילד אחרי התלבטות קצרה בחר במשחק 'חבילה עוברת', יצירה, נקניקיה בלחמניה לארוחת ערב וכמובן עוגה. בתור כיבוד אמא החליטה להגיש פופקורן, אבטיח ומיץ תפוחים.

הילד ואחותו הגדולה (שכבר עולה לכיתה ג') הכינו יחד את החבילה העוברת, ואמא הייתה אחראית על היצירה. 

לבסוף הגיע היום הגדול – הבית סודר, הבלונים נופחו, החברים הגיעו, הכיבוד נושנש, החבילה עברה, היצירה נוצרה וארוחת הערב וגם העוגה נאכלו בתאבון רב.
כשחזרו החברים לבתיהם עם ערב, הילד נשאר עם ערימת מתנות קטנה וחיוך מאושר, ואמא נשארה עם רצפה זרועה בפופקורן והדרכה ליצירה שאפשר לשתף בבלוג.

סוף.

הדרכה בתמונות ליצירת קלמר מקושט עם אקונומיקה

אילו חומרים תצטרכו?
-קלמר ג'ינס פשוט.
-טפט צבעוני (לא משנה הצבע).
-מיכל ריסוס קטן ריק (שפריצר).
-אקונומיקה.
-נייר סופג.
-חותכני עוגיות בצורות (לב, כוכב, פרח או כל צורה אחרת שאתם אוהבים).
-עפרון.
-מספריים.
-חוטי רקמה ומחט מתאימה (אפשר גם דבק חם).
-קישוטים שונים – כפתורים, שאריות לבד, סרטים, פומפונים או קישוטים קטנים אחרים שיש בבית.

 שלב 1: מציירים על גב הטפט צורות פשוטות בעזרת חותכני העוגיות ועיפרון, וגוזרים סביב קווי המתאר (אפשר להשתמש בשבלונות אחרות שיש בבית או בפאנצ'ים).

שלב 2: מקלפים את הנייר מגב צורות הטפט ומדביקים לחלק האחורי והחלק של קלמר הג'ינס, לפי הדוגמה שנרצה לקבל. שימו לב: חשוב להדק ולהצמיד את צורות הטפט לקלמר היטב.

שלב 3: ממלאים את השפריצר באקונומיקה ומרססים. כדאי לנגב את שאריות האקונומיקה שלא נספגו בעזרת נייר סופג. 

החלקים המכוסים בטפט ישארו בצבע המקורי, ושאר שטח הקלמר ישנה את צבעו בהשפעת האקונומיקה. מניחים בשמש לייבוש כ-5 דקות. 

שלב 4: הגענו לחלק המרגש! מקלפים את הטפט מהקלמר וחושפים את הדוגמה שנוצרה.

שלב 5: מקשטים בעזרת כפתורים צבעוניים, שאריות לבד, רקמה או קישוטים אחרים שיש בבית. אפשר לתפור את הקישוטים לקלמר או להדביק בעזרת דבק חם. 

טיפ מספר 1: אפשר לתפור שני קלמרים או יותר יחד ליצירת קלמר גדול.

טיפ מספר 2: את אותו תהליך בדיוק אפשר לעשות עם חולצת טריקו שחורה, וליצור חולצה בעיצוב מדליק!

ניסיתם בבית? איך יצא? שתפו בתמונות!

לוח חופש - איך להכין לוח מחיק

ממשיכה בדיוק מהמקום שבו הפסקתי את הפוסט הקודם (כאילו לא עבר יותר מחודש מאז... כאילו לא היו אצלנו ארבעה ילדים ואמא עם קלקול קיבה, כאילו לא היה לנו ילד אחד ואבא עם דלקת ריאות, כאילו לא גזרתי לי את הקוקו המפואר בגחמה של רגע במקלחת, כאילו לא נתקעתי בשער ברזל והורדתי לנו את המראה הימנית של האוטו, כאילו לא בחרתי לי מקום לימודים לשנה הבאה והתחרטתי ברגע האחרון, כאילו לא עברו עלי גם בחודש הזה החיים בעצמם...)
ומשתפת בתהליך הכנה פשוט וקל של לוח מחיק לתכנון הלו"ז היומי בחופש. יישום שימושי של המחשבות על תכנון החופש.

במה השתמשתי?
*דף מודפס עם לו"ז יומי.
* קרטון אפור.
*טפט שקוף.
*דפים מדוגמים.
*דבק נוזלי ודו"צ.

כיסיתי את הדף המודפס בטפט השקוף. הסרתי את הנייר מגב הטפט בהדרגה, והידקתי בזהירות לדף בעזרת עצם קיפול כך שלא ייווצרו בועות (אפשר להשתמש גם בכרטיס אשראי וכדו').

גזרתי את שאריות הטפט מסביב לדף.

הדבקתי את הקרטון לדפים המדוגמים, וגזרתי משולשים במרחק של כ-2 מ"מ מפינות הקרטון.

קיפלתי והדבקתי את שולי הדפים לאחורי הקרטון, בכל פעם את שני השוליים המקבילים זה לזה.

הדבקתי (הרבה) מגנטים בצד האחורי של הקרטון, גם מסביב וגם במרכז.

כיסיתי את גב הקרטון בדף מדוגם נוסף, לסיומת יפה, וכדי לחזק את המגנטים שלא יברחו לשום מקום.

הדבקתי לקישוט פס נייר קראפט בחיבור בין הדפים המדוגמים.

הדבקתי את הדף המכוסה בטפט בעזרת דבק דו"צ לקרטון.

קישטתי (בקטנה) עם אלמנטים גזורים משאריות הדף בעזרת דו"צ ספוג ליצירת נפח, וציפיתי בדבק דיימונד גלייז לגימור מבריק (רואות שם את הנעליים, הכובע והקונכייה?)

וזהו. יש לי את זה ממוגנט למקרר (ומנצלת את ההזדמנות כדי לספק לכן הצצה למטבח המבולגן אך מהמם שלי שעיצבתי לבד J )

ואחרי כל התכנונים אני מייחלת ומאחלת חופש נהדר עמוס בהפתעות משמחות.