יום ראשון, 5 בנובמבר 2017

אלבום ברכות לבר-מצווה

אותה אחת שקראה את הבלוג שלי בתשומת לב ודקדוק כבר יודעת שאחד מאחי גר בארה"ב לעת עתה, אבל לכל אותן היתר שפספסו את העובדה החשובה הזו אספר – אחד מאחי גר בארה"ב לעת עתה.
לפני שנתיים הוא העמיס את עצמו, את אשתו וארבעת ילדיו, והלך להגשים את שאיפותיו האקדמיות בחוצלארץ. עברו הימים ובכור בניו, איתן (שהוא גם בכור אחייני כי לפניו יש רק טריליון אחייניות), חגג בר-מצווה. את האירוע המרגש, הוחלט לציין ברוב משפחה וחברים כאן בארץ.
לרגל המאורע, נדרשתי כמובן לשאלה ה-כה-מאוד-קריטית:
אלבום ברכות ותמונות מתנה לבר-מצווה – כן-או-לא?



למה כן?
כי בתור אחד שגר רחוק, אולי הוא ישמח לקחת אתו מזכרת ממשית מהאנשים האהובים עליו, כזו שאפשר לדפדף בה, לקרוא ולהיזכר.
כי בתור אחד שאמור לחזור לכאן בסוף, אולי הוא ירצה לבקש מהחברים שלו בארה"ב לכתוב לו ברכות, שהוא יוכל לשמור באלבום, ולקחת אתו כמזכרת משם לכל החיים...



למה לא?
כי בדרך כלל ילדים בגיל הזה שמחים יותר לקבל במתנה אולר, או טאבלט או אין-לי-מושג-מה-אני-לא-מעודכנת.
כי זה טונות של עבודה ושל חומרים יקרים להחריד שקצת מביך להעמיס על מישהו שבכלל לא רוצה את זה.
כי זה משהו שאי אפשר להחליף או להחזיר לחנות, ואם הם לא יאהב, זה קצת טיפטיפה טיפונת מבאס, במיוחד בשבילו, כי הוא יצטרך לשחק אותה שהוא ממש מתלהב, למרות שזה באמת איום ונורא בעיניו.



בקיצור, הבנתן את הרעיון... תודו שכף המאזניים נוטה כאן לגמרי לצד הבנגד.
אז איך בכל זאת החלטתי שכן?
פשוט החלטתי לנסח את הדברים אחרת. במקום לחשוב מה הוא רוצה (משהו שאין לי דרך לדעת), החלטתי לחשוב מה אני רוצה (גם כן עניין מסובך, אבל בהחלט אפשרי).



והרי הניסוח המחודש:
אני רוצה להכין לאיתן אלבום ברכות לבר-מצווה, מכיוון שזו נראית לי מתנה בעלת ערך, בה הוא יוכל לשמור ברכות מהקרובים אליו בארץ ובחו"ל, כמזכרת לכל החיים.
אני מוכנה להשקיע מאמץ וחומרים באלבום הזה, מכיוון שאני נהנית מאוד מההכנה, ומאמינה שהתוצר מיוחד ומשמעותי.
האם הוא יאהב? האם הוא יתחבר? אני מקווה שכן, אבל גם אם לא, זה בסדר.
(האמת לאמיתה היא שגם ההורים שלו עודדו אותי בכיוון החיובי, כך שהייתה לי רוח גבית נהדרת לעניין הזה).



ולמה אני מספרת לכן בכלל את כל הביחבוש הזה?!
מכיוון שדילמת 'כן או לא מתנה בעבודת יד', מעסיקה הרבה יוצרות, ולכן אני חשה צורך לשתף בהתמודדות שלי עם העניין. ובגלל שלמרות שהאלבום הזה שלי זכה להמון אהבה, הערכה ופרגון, אני מוצאת כל כך הרבה פוסטים של אכזבה ותסכול ממקרים בהם ניתנה מתנה בעבודת יד, והצד המקבל לא הראה מספיק התלהבות והערכה להשקעה המטורפת שבתוצר. 



אז בוא נשים את הדברים על השולחן – כמה שעות מחשבה ואהבה שלא נשקיע בהכנה של אלבום/תמונה/משזהלאיהיה בסוף זה רק אלבום/תמונה/משזהלאיהיה ולא יותר. מבחינת מקבל המתנה זה כזה "אה, אלבום! נחמד...אלבום...את הכנת?! אה, יפה. תודה". אין לו שמץ של סיכוי להבין בכלל כמה השקעה מוגזמת טמונה באלבום שהוא מחזיק ביד, ות'אמת זה בכלל לא רלוונטי, כי הבחירה להכין דווקא מוצר בעבודת יד היא הבחירה האישית שלי, כי זה מה שאני אוהבת, ומזה אני נהנית. 



אז כן, יש ערך למתנה עבודת יד, כי זה ייחודי, ואישי וכל זה... וסבבה, ועדיין...
כדאי לא להגזים בערך שלה, ולתת אותה בענווה ואהבה, כדי לשמח בפשטות ובלי ציפייה לתמורה.

מה דעתכן? ממש ממש מאוד אשמח לשמוע עד כמה מה שכתבתי כאן מעצבן אתכן... 

לסיום - החלטתי לאזור אומץ ולצלם את האלבום בווידאו, כדי שתוכלו לראות את כל הפתיחות הרבות שלו.
בגלל שזה סרטון ראשון ואני הכי מתפדחת בעולם, אתן מוזמנות לשקר לי כאן ללא מצמוץ ולספר לי כמה הסרטון נהדר וכמה הדיבור שלי רהוט...

תהנו!


5 תגובות:

  1. זה אלבום יפהפה! כיף לראות אותו ולשמוע אותך. אני הייתי מאוד שמחה לקבל מתנה כזו!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה מיכל! אני ממש שמחה שהשארת לי תגובה כאן...

      מחק
  2. אלבום נהדר, הרבה מקום לברכות. וכל סיפור המסגרת - תודה שכתבת אותו. הוא אכן מטריד את מחשבותי לא אחת.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה גילי על התגובה.
      טוב לדעת שיש לי שותפה למחשבות הללו...

      מחק
  3. אני מאוד שותפה לתחושות ולמחשבות שבעצם מי שמקבל את האלבום לא מבין (ולא מאמין) שפעם זה היה רק ערימת דפים... אבל בעלי שרואה מהצד מבין ולכן מעריך.. ואני באמת מכינה לא פחות בשבילי מאשר בשביל המקבל.. אין ספק שלשתף בשלבי ההכנה- נניח לתת לבחור דפים- גורם למקבל המתנה גם להבין וגם להיותר מחובר למתנה. וכמובן- לוודא שהיא תהיה לטעמו. אלא אם זו הפתעה..

    השבמחק