יום חמישי, 24 במרץ 2016

משלוחי מנות מקופסאות שימורים

בנערותי וגם בהמשך לא אהבתי חגים, ובמיוחד לא אהבתי את פורים. הצפייה להתמלא פתאום בצחוק, שמחה וקלות ראש, הייתה מכניסה אותי מיד לדיכאון.



למזלי מאז שיש לי משפחה משלי, ואני מוכרחה להתעסק עם הצדדים 'הטכניים' של החג, אני משוחררת מהצורך בחיפוש אחר 'רגשות חגיגיים'. אני יכולה להשקיע את עצמי בעיסוק המרפא של בישולים, סידורים, ארגון תחפושות והכנת משלוחי מנות (ובכל שנה אני משקיעה הכי הרבה, במה שמסב לי את ההנאה הגדולה ביותר באותה תקופה, לפי החשק...). ולפעמים בתוך כל הסחת הדעת הזו, ועם שמחת הילדים מהחג, מתחילה להתגנב בי מאליה הרגשת החג ההיא שתמיד חיפשתי...



השנה היו משלוחי המנות - שֵם כיסוי להנאה הסקראפית החדשה שלי. 
בחרתי לי כמה ליצנים אדיבים, בעלי ניחוח וינטג' מפינטרסט, והתחלתי לשחק בעיטוף קופסאות שימורים.
הראשונה ניסתה להתחפש בסגנון וינטג'י מובהק.




מצאתי שהסגנון הזה קשה לי מאוד, בגלל עומס האלמנטים שאמורים להשתלב בהרמוניה מושלמת יחד. מה גם שבתור מתחילה, אין לי מספיק חומרי גלם מתאימים. משום מה, למרות המגבלות הללו אני ממש נמשכת ליצור בסגנון הזה, יש משהו קסום ביצירת התפאורה הרומנטית המאפיינת אותו. מעין בריאה של עולם קטן ואחר מהיומיום שלי.



אחר כך נולדה גם הסדרה הזו, שהיא קלילה יותר, ופחות מסובכת ליצירה. במקרה הזה השלם יפה יותר מחלקיו. אבל אין ספק שהרווחתי הרבה שעות הנאה בהכנה שלהם! 



בפורים כל מיני אנשים יקבלו את הקופסאות האלה בתוך בליל משלוחי המנות שיפקדו את ביתם. אולי יקדישו להן רגע של מבט, ואולי ירוצו מיד לחלק משלוחים בעצמם... מה שהופך את כל ההשקעה לממש לא מוצדקת. 

בכלל, קחי לך כלל – במשלוחי מנות צריך למצוא את הרעיון שמפיק במינימום השקעה מקסימום תוצאה! אז אם הגעת לכאן כדי למצוא רעיון למשלוח מנות משלך – ברחי על נפשך, ולכי לחפש רעיון שפוי במקום אחר... 


אם בכל זאת בא לך להכין משלוח מנות דומה, יש כמה התאמות קלות שאפשר לעשות כדי להפוך את הרעיון לבר ביצוע. ראשית כדאי לבחור דגם אחד ולחזור עליו בכל המשלוחים, כך אפשר להכין הכל בסרט נע. 
אחרי שבחרת דגם את יכולה להתפנות לטפל בקצוות החדים של קופסת השימורים. אני השתמשתי בפותחן קופסאות מיוחד שמוריד גם את הקצוות הללו.
כדאי לך לצפות את הקופסאות בנייר ולא לצבוע אותן, משום שהצביעה אורכת זמן רב יותר (כמה שכבות, והמתנה לייבוש). ממליצה להשתמש בניירות 12*12 אינץ' או 4
A, כך תוכלי להסתפק בחתיכה אחת שתקיף את כל הקופסא. לי היו ניירות קטנים ונאלצתי להשתמש בשתי חתיכות להיקף, מראה החיבור בין החתיכות פוגע ביופי והניקיון של העטיפה.
אם בכל זאת את בוחרת לצבוע, השתמשי בצבע ספריי, לעבודה מהירה יותר. כדאי גם למרוח קודם חומר מקשר (ג'סו למשל), כדי לשפר את התפיסה של הצבע ולהסוות את הציורים על הקופסא.





אני אוהבת את הגודל של קופסאות השימורים למשלוחי מנות - קטן ואיכותי, ומאפשר להכניס כמה ממתקים טעימים, בלי לדחוף שטויות ירודות רק בשביל לתפוס נפח... תוכלי למצוא בפינטרסט מליון תמונות השראה של קופסאות מקושטות. בהצלחה!  

מקור תמונות הליצנים - 
פרצופים מכאן.
ילדים מכאן. (נעלם לי הקישור - אעדכן כשאמצא).

מאחלת לנו שמחה שבאה מאליה, בפורים ובכלל...
שרה.


יום רביעי, 2 במרץ 2016

מיני אלבום ליום-הולדת 70

אתן לא רוצות לדעת כמה זמן לקח לי להכין את האלבום הזה... אתן בטח לא רוצות לדעת כמה פשלות עשיתי תוך כדי... אבל הנה הוא כאן - חגיגי וגאה - מיני האלבום הראשון שלי! ואני לידו נפוחת חזה ומרוצה מעצמי עד הגג!


את הכריכה הכנתי על בסיס קלסר ישן, שפירקתי לו את הצורה, וחתכתי לגודל הרצוי. אחרי כל זה הוא התנהג ממש כמו צ'יפבורד למופת. למעלה מבצבצת התחרה, שמכסה על השדרה. בהתחלה ניסיתי להשתמש בנייר לצורך הזה, אבל הוא לא הפגין את הגמישות הראויה. הנייר העליון הוא קראפט שצבעתי בצבע אקרילי, עם בד תחרה בתור סטנסיל. לא האפקט שתכננתי, אבל בכל זאת די מגניב... שאר הניירות והאלמנטים הגזורים הם מהסטאק, ששימש אותי לכל האלבום (ומוצה עד תום) - LEGACY, של Simple stories. והתגית הקטנה היא אלתור ממש חביב: השתמשתי בחלק העליון של פאנצ' תגית גדול, ואת המאטינג פשוט גזרתי, אחרי שהדבקתי את התגית לנייר.  
מלמטה מבצבץ הסרט  שסוגר את האלבום.

ומאחור -

שנכנס פנימה? -
האלבום הוא אלבום מעטפות. במקרה הזה, מעטפות שנשארו אצלנו מאז החתונה (שלפי הילדה המחייכת כאן למעלה, אתן יכולות לנחש, שהם המתינו בסבלנות לתורן לא מעט שנים...).
הסבר קצר למי שלא מכירה את הטריק:

לוקחים את המעטפות (למהדרות: מעטפות מיוחדות ללא חומציות כדי שהתמונות לא יצהיבו, לאלה שלא: סתם מעטפות פשוטות), מדביקים וסוגרים את הפתח של המעטפה. חותכים פתח מצד אחד או משני הקצוות של המעטפה, ומדביקים ניירות מדוגמים משני הצדדים. הפתח שחותכים במעטפה משמש בסופו של דבר לחיבור הדף לשדרה. הפתח השני (אם חותכים משני הצדדים), משמש ככיס לתגיות.
טוב, זה לא הסבר ממש מובן, אבל יש כמה הדרכות ברשת לעניין הזה... חפשו מיני-אלבום מעטפות, אני מאמינה שתמצאו משהו.
עם השדרה הסתבכתי כהוגן, והכנתי כמה וריאציות שהתעקשו להתפרק בכל פעם שניסיתי לפתוח את האלבום. העיקרון של כולן זהה ומבוסס על קיפול דף לאקורדיון (כמו המניפות שהיינו מכינות בילדותינו).


בטח כבר הבנתן לבד מהתמונות, האלבום יועד לסבתא ברוריה שחגגה יום-הולדת 70. את הכיסים שנוצרו במעטפות, ניצלתי כדי להשחיל ברכות שהילדים הכינו לסבתא. ככה זה נראה כשמושכים את הברכה החוצה - 

ולפני שאראה את שאר הכפולות באלבום אני רוצה לומר מילה טובה על הצילומים הנהדרים שצילמה רבקה נרקיס-אריאל, שהפיקה תמונות מדהימות מהמשפחה הלא-פוטוגנית בעליל שלנו... (אולי לא הוגן להאשים את כל המשפחה, בתכונה שרק ההורים לוקים בה?). בכל אופן היא עשתה עבודה נהדרת, והיא מומלצת בחום! בסופו של דבר, יש להודות, שהתמונות האלה הן אלה, שעושות את האלבום. (כן, ככה זה בחיים, לא משנה כמה תשקיעי, בסוף הילדים תמיד יגנבו את ההצגה). 

אז הנה שאר הכפולות:


כאן תמונות שאני צילמתי - 


עד כאן. היה כיף, מאתגר, למדתי המון... אני בטוחה שזה פרויקט שעוד אחזור עליו בצורה זו או אחרת...

תודה שהייתן איתי.
שרה.


בעצם, עוד גילוי נאות אחד בטרם נפרד -
הכריכה של האלבום השתתפה באתגר בקבוצה "השראה למתקדמות. קבוצת סקראפ". שם היא עלתה על שולחן המנתחים, וכל בנות הקבוצה הוזמנו לתת ביקורת על העבודה. מיותר לציין שהיא יצאה משם בשן ועין... מזל שהצלחתי להבין את הביקורות, ונראה לי שאני יכולה להפנים מהן כמה דברים להלאה.

נראה אם תצליחו לנחש מה העירו לי בביקורות -