מחברת המתכונים שלי

אתן מודאגות, אני יודעת... אתן שואלות את עצמכן 'מה קרה בסוף'? האם שרה הצליחה להתגבר על הרגש האימהי של הזנחה עצמית, ודאגה לעצמה סוף סוף למחברת מתכונים? או שאולי היא מצאה לעצמה מיליון ואחד דברים שחייבים להיעשות באופן בהול, במקום לטפל במה שהיא עצמה זקוקה לו?

אז האמת היא שקצת תיחמנתי פה, וניסחתי את הדברים באופן כזה, שגרם לי לחשוב שאני עושה משהו כללי, בעוד שלאמיתו פשוט ישבתי והכנתי לעצמי את המחברת הנחשקת. סיפרתי לעצמי שאני מכינה את המחברת  כ'דוגמה לסדנה', טיעון שאין משכנע ממנו... וכדי שאני לא אשים לב לתרמית, אפילו ארגנתי סדנה אצלי בבית, והרי לי תרוץ סופר משכנע.
אז הייתה סדנה נהדרת, ויש לי מחברת מתכונים חדשה, וכל האישיויות המפוצלות שלי מאושרות עד הגג!

וכמו שהבטחתי (כאן) – באמת הכנתי גרסה משודרגת.
קודם כל במידות שהן 6*9 אינץ' (מחברת A5  ) , במקום 4.25*5.5 שהיה קצת קטן מידי.
בנוסף עטפתי את המעמד לראשונה בחיי בנייר אפלין במקום בקארדסטוק. האפלין הוא נייר דק בהשוואה לקארדסטוק, הוא גמיש וחזק ומותאם במיוחד לעבודות כריכה. ההדבקה שלו נעשית על ידי מריחה של דבק פלסטי (PVA) על כל שטח הנייר (בניגוד למריחה חלקית של דבק על הקארדסטוק, כפי שעשיתי בעבר). הכריכה יצאה פשוט מקצועית, כמו כריכה אמתית של ספר, ואני הפכתי לחסידה נלהבת!
עוד דבר שעשיתי הוא לחורר את החורים לטבעות במרחק של מחורר משרדי רגיל, כך שאוכל להוסיף דפים בקלות במידת הצורך.

את המדבקות חתכתי מויניל בעזרת הקריקט.

אם אהבתן את המחברת, ובא לכן גם להכין כזאת, תוכלו לקנות קיט ליצירת מחברת כזו אצל חיים בסדריה (לצערי אני לא מקבלת אחוזים, אבל אני לגמרי חושבת שאני הכנסתי לו לראש את הרעיון, כשהזמנתי אצלו את החומרים חתוכים לפי מידה לסדנה שלי. ואיזה כיף שזה הבלוג שלי כאן, ואני יכולה לטעון מה שבא לי, בלי שהוא יכול אפילו להכחיש...) 

ואם כל הסיפור הזה עשה לכן חשק לסדנה, אתן הכי בעולם מוזמנות ליצור קשר
במייל sararaanan@gmail.com, גם וואצ-אפ יהיה מצויין - 0545665851. 

אם תגיבו אדע שקראתן, ואם תגידו שאהבתן את הכתיבה, אדע גם את זה.

בקיצור - אשמח לתגובות.

אפרד באיחולי חורף חמים וגדוש מרקים (ואנשים שהם לא אתן שישטפו את הסירים).

אלבום ברכות לבר-מצווה

אותה אחת שקראה את הבלוג שלי בתשומת לב ודקדוק כבר יודעת שאחד מאחי גר בארה"ב לעת עתה, אבל לכל אותן היתר שפספסו את העובדה החשובה הזו אספר – אחד מאחי גר בארה"ב לעת עתה.
לפני שנתיים הוא העמיס את עצמו, את אשתו וארבעת ילדיו, והלך להגשים את שאיפותיו האקדמיות בחוצלארץ. עברו הימים ובכור בניו, איתן (שהוא גם בכור אחייני כי לפניו יש רק טריליון אחייניות), חגג בר-מצווה. את האירוע המרגש, הוחלט לציין ברוב משפחה וחברים כאן בארץ.
לרגל המאורע, נדרשתי כמובן לשאלה ה-כה-מאוד-קריטית:
אלבום ברכות ותמונות מתנה לבר-מצווה – כן-או-לא?



למה כן?
כי בתור אחד שגר רחוק, אולי הוא ישמח לקחת אתו מזכרת ממשית מהאנשים האהובים עליו, כזו שאפשר לדפדף בה, לקרוא ולהיזכר.
כי בתור אחד שאמור לחזור לכאן בסוף, אולי הוא ירצה לבקש מהחברים שלו בארה"ב לכתוב לו ברכות, שהוא יוכל לשמור באלבום, ולקחת אתו כמזכרת משם לכל החיים...



למה לא?
כי בדרך כלל ילדים בגיל הזה שמחים יותר לקבל במתנה אולר, או טאבלט או אין-לי-מושג-מה-אני-לא-מעודכנת.
כי זה טונות של עבודה ושל חומרים יקרים להחריד שקצת מביך להעמיס על מישהו שבכלל לא רוצה את זה.
כי זה משהו שאי אפשר להחליף או להחזיר לחנות, ואם הם לא יאהב, זה קצת טיפטיפה טיפונת מבאס, במיוחד בשבילו, כי הוא יצטרך לשחק אותה שהוא ממש מתלהב, למרות שזה באמת איום ונורא בעיניו.



בקיצור, הבנתן את הרעיון... תודו שכף המאזניים נוטה כאן לגמרי לצד הבנגד.
אז איך בכל זאת החלטתי שכן?
פשוט החלטתי לנסח את הדברים אחרת. במקום לחשוב מה הוא רוצה (משהו שאין לי דרך לדעת), החלטתי לחשוב מה אני רוצה (גם כן עניין מסובך, אבל בהחלט אפשרי).

והרי הניסוח המחודש:
אני רוצה להכין לאיתן אלבום ברכות לבר-מצווה, מכיוון שזו נראית לי מתנה בעלת ערך, בה הוא יוכל לשמור ברכות מהקרובים אליו בארץ ובחו"ל, כמזכרת לכל החיים.
אני מוכנה להשקיע מאמץ וחומרים באלבום הזה, מכיוון שאני נהנית מאוד מההכנה, ומאמינה שהתוצר מיוחד ומשמעותי.
האם הוא יאהב? האם הוא יתחבר? אני מקווה שכן, אבל גם אם לא, זה בסדר.
(האמת לאמיתה היא שגם ההורים שלו עודדו אותי בכיוון החיובי, כך שהייתה לי רוח גבית נהדרת לעניין הזה).

ולמה אני מספרת לכן בכלל את כל הביחבוש הזה?!
מכיוון שדילמת 'כן או לא מתנה בעבודת יד', מעסיקה הרבה יוצרות, ולכן אני חשה צורך לשתף בהתמודדות שלי עם העניין. ובגלל שלמרות שהאלבום הזה שלי זכה להמון אהבה, הערכה ופרגון, אני מוצאת כל כך הרבה פוסטים של אכזבה ותסכול ממקרים בהם ניתנה מתנה בעבודת יד, והצד המקבל לא הראה מספיק התלהבות והערכה להשקעה המטורפת שבתוצר. 

אז בוא נשים את הדברים על השולחן – כמה שעות מחשבה ואהבה שלא נשקיע בהכנה של אלבום/תמונה/משזהלאיהיה בסוף זה רק אלבום/תמונה/משזהלאיהיה ולא יותר. מבחינת מקבל המתנה זה כזה "אה, אלבום! נחמד...אלבום...את הכנת?! אה, יפה. תודה". אין לו שמץ של סיכוי להבין בכלל כמה השקעה מוגזמת טמונה באלבום שהוא מחזיק ביד, ות'אמת זה בכלל לא רלוונטי, כי הבחירה להכין דווקא מוצר בעבודת יד היא הבחירה האישית שלי, כי זה מה שאני אוהבת, ומזה אני נהנית. 

אז כן, יש ערך למתנה עבודת יד, כי זה ייחודי, ואישי וכל זה... וסבבה, ועדיין...
כדאי לא להגזים בערך שלה, ולתת אותה בענווה ואהבה, כדי לשמח בפשטות ובלי ציפייה לתמורה.

מה דעתכן? ממש ממש מאוד אשמח לשמוע עד כמה מה שכתבתי כאן מעצבן אתכן... 

לסיום - החלטתי לאזור אומץ ולצלם את האלבום בווידאו, כדי שתוכלו לראות את כל הפתיחות הרבות שלו.
בגלל שזה סרטון ראשון ואני הכי מתפדחת בעולם, אתן מוזמנות לשקר לי כאן ללא מצמוץ ולספר לי כמה הסרטון נהדר וכמה הדיבור שלי רהוט...

תהנו!

מחברת מתכונים עם מעמד

שלום. שמי שרה שקל, ואני בלבוסטע בלי מחברת מתכונים.  

איך קורה מחדל כזה?!
מעשה שהיה כך היה...
לפני איזה זמן, הייתה בביתנו מכת מקקים.
בא המדביר, צעק 'גרמנים', ויצא למתקפה (את סיפור הקרב המלא תוכלו לקרוא כאן).
מה מסתבר? הגרמנים חובבים גדולים של ארגזים וקופסאות. עובדה זו אילצה אותנו במהלך טיהור המטבח, להשליך את כל הקופסאות אל הפח. בתוך כל המושלכים הייתה גם קופסת המתכונים האהובה שלי, שקיבלתי מתנה מאמי לחתונה (אויה, עם כל המתכונים שלי בתוכה).
מאז אני בלבוסטע בלי מחברת מתכונים. אומנם אני מתאוששת לאט מהמכה (תודה ששאלתם), ואוספת מתכונים חדשים, אבל במקום שיהיו מסודרים כראוי, הם שוכבים להם בתפזורת מבישה על המדף.

אז החלטתי: אני רוצה מחברת מתכונים חדשה. אבל, אם כבר – אז כבר, היא צריכה לענות לי על כמה תנאים:
א. אני רוצה להכין אותה בעצמי (ברור וכמובן).
ב. צריכים להיות בה חוצצים.
ג. אפשרות להוסיף דפים במידת הצורך.
ד. (הכי מאתגר) מחברת עומדת לנוחות הקריאה בשעת העבודה.

הפכתי בעניין כה וכה, התלבטתי והתחבטתי, תכננתי וחשבתי ואז נתקלתי בתמונה של מחברת המתכונים המושלמת של רינת. 'גלינג, גלינג' צלצלו הפעמונים, ואני ידעתי שמצאתי את שאהבה נפשי.
וכך שמחה ומאושרת פניתי להכין מחברת מתכונים מתנת יום-הולדת לאחי.
 (??????? פסיכולוג לכאן דחוף. תודה).   

המחברת כאן להתרשמותכן, ואל תדאגו לי יותר מידי, בקרוב ממש אחזור לחדר היצירה ואכין גם לי אחת (משופרת, כי את הטעויות עשיתי כבר על הראשונה).

לאלה מביננו שאוהבות מיקס מדיה – אתאר את תהליך יצירת הכריכה.

א. שכבה ראשונה הדבקתי הגדרות מילוניות שקשורות לאוכל ממילון ישן, וגזירים של דפים מדוגמים.
ב. מריחה עדינה של ג'סו לבן.
ג. צביעה עם דיו דיסטרס חום דרך סטנסיל מעוינים.
ד. נגיעות צבע פה ושם עם טושי זיג, ג'לטוס ושות'...
ה. שכבות של נייר (הנייר האדמדם קיבל את צבעו מפפריקה!!!!), תחרה וחיתוכי נייר.
ו. חיתוכים של מזלג וכפית שחתכתי מקרטון (בעזרת הקריקט), וצבעתי עם ג'לטוס.
ז. הכותרת – (אזהרה: מסבירים כאן בדיחה) – משחק מילים עם השם של אח שלי 'חגי יוסף'.
ח. לבסוף הדבקתי ציפורן בעזרת דבק חם, ומאז אני מתפללת שתחזיק מעמד.

עוצרת כאן כי הגיע הזמן ללכת לישון. אשמח לענות לשאלות, אז שוטו חופשי.

חורף טוב!  

אלבום 'זיכרונות משירת הים'

עד לפני שתים עשרה שנים אח שלי גר ביישוב פצפון, קסום ופסטורלי, שעמד ממש על שפת הים התיכון, בגוש קטיף – שירת הים.
לפני שתים עשרה שנה, באמצע חודש אב, באו לפנות את תושבי שירת הים מביתם, במסגרת פינוי גוש-קטיף. ביום הפינוי אח שלי ואשתו לא היו בבית, כי באותו הזמן בדיוק נולדה ביתם הבכורה – אמונה ברכה.
אחרי שאמונה נולדה, ניסיתי לדמיין לעצמי (הייתי אז איפה שהוא על התפר בין נערה בוגרת לבחורה צעירה), איזו מין הרגשה זו לגדול בצל ילדות שהייתה אמורה להיות שלך, אבל נלקחה ממש ברגע שנולדת. בעקבות המחשבות האלה, כתבתי שיר, והקדשתי אותו לאמונה. השיר נקרא "דייגת בדימוס" (מוסיפה אותו בסוף הפוסט למתעניינות). השיר מתאר אותה יושבת במרפסת הבית, מול כלוב התוכונים, שמספרים לה על הבית הישן על החוף.

כדרכו של הזמן, השנים חלפו, ולפני כמה שבועות מלאו לאמונה שתים עשרה. עובדה זו הפכה את אמונה, לפי כל כללי הטקס, לילדת בת-מצווה.
בהתייעצות עם אימה החלטתי להכין לה במתנה אלבום בו מוגש לה לראשונה השיר שכתבתי לה, יחד עם תמונות מתאימות מאז. 

ניסיתי לשלב בעיצוב האלבום קלילות שמתאימה לילדת בת מצווה, יחד עם נגיעות וינטג' שיעניקו ניחוח נוסטלגי של זיכרונות. מדובר משילוב לא לגמרי שגרתי שהפך את העיצוב למאתגר מאוד.
אתגר נוסף היה נעוץ בתמונות, שלמרות שהן בעלות ערך אישי מאוד גדול, חלקן באיכות לא כל כך טובה.

הקדשתי מחשבה רבה איך לבנות את האלבום, ולסדר את התמונות, באופן 'שיספר סיפור' קוהרנטי, ויצליח להעביר את הרעיון שעומד מאחוריו.
 בסופו של דבר התקבל אלבום של שתי כפולות – הראשונה מוקדשת לתמונות של שירת הים והחוף, והשנייה מוקדשת לשיר, בליווי תמונות של התוכונים, ושל אמונה הפעוטה יושבת על שרפרף ומביטה בתוכונים שבכלוב.

מתחת התמונה של אמונה המחייכת, מסתתר השיר, ומתחת לתמונה עם השרפרף מסתתר כיס ובו מכתב לאמונה. 

במגבלות הזמן שעמד לרשותי, ובהתחשב במורכבות האתגר, אני מרוצה מאוד מן התוצאה. במיוחד, אני שמחה, שהצלחתי "לגייס" את הטכניקות היצירה שלמדתי בשנים האחרונות, ולבטא דרכן רעיון, שיש בו משהו שהוא מעבר ל'רק עיצוב יפה'...

הנה עוד כמה תמונות של האלבום להתרשמות - 

והנה השיר:

דיגת בדימוס

אֶת סִפּוּרֵי טְרוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלָּךְ

אַתְּ שׁוֹלָה מִבֵּין סוֹרְגֵי הַכְּלוּב בַּמִּרְפֶּסֶת

הֵם נִבְנִים כְּמוֹ בַּיִת עַל הַחוֹף

צִיּוּצִים צְרוּדִים מְגַלִּים אֶת הַפְּתָחִים

וְנוֹצוֹת מְרַפְרְפוֹת תְּנוּעָה בַּמִּסְדְּרוֹן

תּוּכִּיָה עִם מַקּוֹר שָׁבוּר אוֹמֶרֶת

שֶׁאַחֲרֵי הַכֹּל חַיָּבִים לְהַמְשִׁיךְ

כְּמוֹ גַּלִּים נֶאֱמָנִים לַשָּׂפָה

מִבְּלִי לַעֲצֹר

בֵּינְתַיִם

אַתְּ עוֹסֶקֶת בְּתִקּוּן חֹרִים בָּרֶשֶׁת

וְלִפְעָמִים כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן אַתְּ בִּמְיֻחָד

אוֹהֶבֶת

לְחַלֵּץ מִמֶּנָּה קוֹנְכִיּוֹת

בַּהַצְמָדָה הָעִקֶּשֶׁת שֶׁל הַצְּעָקָה שֶׁלָּהֶן אֶל תּוֹךְ הָאֹזֶן

אַתְּ מַצְלִיחָה לְהַאֲמִין שֶׁבְּתוֹכֵךְ הִיא

תִּקָּרֵשׁ לַגּוּף

כרטיס פופ אפ - הדרכה ליצירה עם הילדים

החופש הגדול כבר התחיל לרשוף ולנהום ועוד רגע נמצא את עצמינו בין מלתעותיו...
לאור המצב החלטתי לרתום את הבלוג ולהעביר אותו לנוהל חירום, מה שאומר שבמהלך החופש (אשתדל, בלי נדר, עד כמה שהזמן יאפשר וכו' וכו'...) אשתף כאן ביצירות קלות ונחמדות שאני מתכננת להכין עם הילדים. 

ראשונה אני שמחה להגיש בפניכן, הדרכה קלילה עם המון פוטנציאל למעוף, של הכנת כרטיס פופ-אפ. כרטיס שכשהוא מקופל הוא  נראה כמו כרטיס רגיל, אבל כאשר פותחים אותו, קופצת החוצה תמונה תלת-מימדית. בקיצור - מגניב.

שנתחיל?

מה צריך?
שמינית בריסטול לבן.
שמינית בריסטול צבעוני.
עיפרון
סרגל
מספריים
דבק
חומרים לקישוט (טושים, שאריות דפים צבעוניים, פאנצ'ים או מה שיש בבית)

1.      לוקחים בריסטול לבן ומקפלים לשניים (אם יש קארדסטוק עבה יותר – אפילו עדיף).

2.      מסמנים בעיפרון את קו האמצע (המקביל לקו הקיפול).

3.      מסמנים זוגות של קווים אנכיים באורכים משתנים מקו הקיפול ומקסימום עד קו האמצע. א. כל זוג קווים צריך להיות באורך שווה. ב. המרחק בין שני קווים צריך להיות בערך ברוחב אצבע של מבוגר או שתי אצבעות של ילד.
שימו לב: קווים קצרים יצרו בסיס לקישוטים שיעמדו קרוב לרקע וקווים ארוכים יצרו בסיס לקישוטים שיעמדו קרוב לחזית. גיוון באורך הקווים ייצור תוצאה סופית מעניינת יותר.

4.      גוזרים לפי הסימונים.

5.      כל זוג קווים יוצר רצועה אותה נקפל כמו בתמונה. 

(רואות שאחת הרצועות שקיפלתי מבצבצת החוצה? זה בגלל שלא הקפדתי על קו האמצע. מקרה כזה הוא פחות רצוי, כי בסוף רואים את המבצבץ המרדן כשהכרטיס סגור).

6.      פותחים את הבריסטול, ודוחפים את הרצועות לכיוון ההפוך על ידי לחיצה על כל קווי הקיפול (3 בכל רצועה – 2 בקו החיבור לבריסטול ו1 באמצע) לצידם השני. כך זה אמור להראות –

7.      מתחילים לקשט: (אני השתמשתי בפאנצ'ים ושאריות נייר, אבל אתן תשתמשו במה שיש לכן כבר בבית ויכול להתאים).

8.      את האלמטים הקופצים מדביקים על ידי מריחה של דבק על הרצועה והצמדה של האלמנט. כשאתם מדביקים - קפלו וסגרו מידי פעם את הכרטיס כדי לוודא שהאלמנטים לא מבצבצים החוצה.

9.      אפשר להדביק את האלמנטים גם כשהדף שוכב, אבל אז הקפידו מאוד למרוח דבק רק מתחת לקיפול של הרצועה, והיזהרו לא להדביק את האלמנט בטעות גם לרקע.

והנה החלק הפנימי מוכן!

10.  נדביק את החלק הפנימי על ברסטול צבעוני מקופל, בגודל זהה או גדול מעט יותר. ההדבקה תעשה על ידי מריחה של דבק על החלקים הלבנים (שהם הצד האחורי של החלק הפנימי).

11.  מקשטים מבחוץ – וגמרנו!

אשמח לשמוע האם ההדרכה הייתה ברורה לכן, האם היא הייתה שימושית?
אם יש לכן הערות לשיפור, בכלל זה נהדר.
ותמונות של תוצרים, הכי יתקבלו בברכה.

חופש נהדר!
(וביננו – מזל שמכריחים אותי לפעמים לבלות קצת יותר זמן עם הילדים... בסוף כולנו נהנים J )

אלבום קיץ משפחתי

לפני כמה חודשים השתתפתי בפרויקט עיצוב אלבום שהנחתה אולה חומנוק בקבוצת הפייסבוק שלה 'סקראפ ומיקס מדיה'. במשך חמישה שבועות עיצבנו חמש כפולות של אלבום, כפולה בכל שבוע, תוך קבלת הדרכה ומשוב אישי מאולה, שהיא מעצבת מוכשרת, בעלת שם בינלאומי בתחום הסקראפ והמיקס-מדיה.
את הכפולות של האלבום סיימתי כאמור לפני כמה חודשים, אבל רק לאחרונה אזרתי את האומץ לגשת לאתגר, שהיה נראה לי משום מה די מפחיד - יצירת הכריכה. את הכריכה יצרתי על פי סרטון ההדרכה שאולה פרסמה במסגרת האתגר.

האם הפחד היה מוצדק? האמת שלא כל כך. הכנת הכריכה עצמה היא מלאכה די פשוטה, וכבר יש לי בראש כמה שדרוגים שאנסה בכריכה הבאה שאצור.
החלק המורכב היה עיצוב הכריכה. שהיה לי באמת קשה, עד כדי כך שלאחר שסיימתי החלטתי שאני בכלל לא אוהבת את התוצאה, ופרקתי את העיצוב והכנתי חדש.  

אחת המטרות שהגדרתי לעצמי בעיצוב האלבום הייתה להצליח לעצב אלבום הרמוני ויפה תוך שימוש בתמונות משפחתיות 'רגילות'. לכן זה אולי נשמע מובן מאליו, כי הרי לכאורה זו מטרת האלבום – לכנס את התמונות שיש לנו במקום אחד נגיש ונוח. אבל בקרב מי שעוסקות בעיצוב אלבומים רווחת התפיסה שאי אפשר להכין אלבום מעוצב שיראה יפה, עם תמונות שהן לא תמונות סטודיו מקצועיות, ואם כבר מחליטים להשתמש בתמונות לא מקצועיות צריך להפוך אותן לשחור-לבן כי שלא ייווצר בלגן בעיניים מעומס הצבעוניות. אפשרות אחרת היא להשתמש בסטאק מונוכרומטי שלא יתחרה בצבעוניות המוגזמת של התמונות. 

למרות כל האמור, רציתי לעצב את האלבום עם התמונות המשפחתיות שיש לי, והיה חשוב לי להשאיר אותן צבעוניות ושגם הדפים והעיצובים יהיו צבעוניים.
כדי להצליח במשימה החלטתי קודם כל להגדיר תקופה קצרה יחסית של זמן שתיוצג באלבום (במקרה זה - החופש הגדול שעבר) כך יישמר הגיון ורצף רעיוני בן העמודים, כיוון שבכל התמונות הילדים נשארים בני אותו גיל, ונראים אותו הדבר. 

דבר נוסף שעשיתי הוא לבחור בצבעים כחול וירוק, לצבעים המובילים של האלבום. בגלל שהצבעים הללו מופיעים כמעט בכל התמונות, בשמיים ובצמחים. את נגיעות הצבע הוספתי בהתאמה לבגדים של הילדים בתמונות, או בצבעים של חפצים בולטים המופיעים בהן. השתדלתי להשתמש בדפים בגוונים טבעיים יחסית (לא בוהקים או זרחניים), שהשתלבו נהדר בצבעי התמונות.
במבחן התוצאה הסופית אני חושבת שלחלוטין עמדתי במשימה, והתוצאה הרמונית ונעימה.   

רוב התמונות באלבום מודבקות על פלאפים נפתחים המכילים בתוכם תמונות נוספות, הנה דוגמה:

בכל אחד מהעמודים השתדלתי להוסיף לעיצוב אלמנטים מעניינים שקשורים לתמונה, כדי ליצור אווירה מתאימה. אביא כאן מדגם מייצג:

בעמוד הראשון הוספתי כדורים פורחים וחיתוך של ענן, שמייצגים עבורי את חווית הילדות של הנדנוד הכי-גבוה-עד-השמיים... גזרתי את הכדורים מקארדסטוק מדוגם. כדי לתת להם צורה מעוגלת השתמשתי במבלט מתכת עם ראש עגול, והדבקתי בעזרת דבק דו צדדי לנפח.
אגב, חלק גדול מהפרחים באלבום הכנתי בעצמי בעזרת חיתוכים מהקריקט. וכמובן שגם את שאר החיתוכים (כמו העלים והענן בעמוד הזה) חתכתי בקריקט.

ארגז החול אצלנו בחצר הוא בעצם ברכה שבורה בצורת סירה. השילוב של החול והסירה ישר זרקו אותי לחוף הים... הוספתי צדפים וגזירות של אלמנטים הקשורים לים.
בנוסף, בין שכבות הנייר הוספתי שכבה של דף עליו הדבקתי חול (שלקחתי מהארגז המדובר...).

בכפולה המתעדת תהליך בניית בית מקרטון ענק, הוספתי קרטון גלי, גג שצבעתי בצבע גואש זהה לזה שמופיע בתמונות, וראש של מכחול טבול באותו הצבע.

בכפולה הזו אהבתי במיוחד את שרשרת הדגלונים שממשיכה גם לעמוד השני, השרשרת והפרפרים נותנים תחושה של חוץ עליז וחופשי.

על האבטיחים אין צורך להכביר במילים (נדמה לי שקניתי את הדף הזה במיוחד בשביל התמונות), ובעמוד השני שילבתי פיסות איצטרובל המתאימות לחורשת האורנים שבתמונות.

ולמרות שאני יכולה להמשיך לדבר על האלבום הזה עוד שבועיים, ולהראות לכן עוד עשרות תמונות, אעצור כאן, כי גם ככה לקח לי כבר נצח לכתוב את הפוסט הזה.
הכי טוב? בואו אלי לראות אותי בלייב, וסגרנו עניין...